וושינגטון. בוקר. אמנם הוריקן 'סנדי' נחשב כבר להיסטוריה רחוקה אך תחושת הציפייה לקראת משהו גדול שעתיד לקרות נותרה בעינה.
כמו שחרקים נמשכים לאור, ישראלים נמשכים להתרחשות פוליטית ולכן, כמו ישראלי מצוי רצתי לכנסייה הסמוכה לביתי אשר אירחה את הקלפי וחיפשתי את היריבות המסורתית בין הפעילים בחוץ.
מה הייתה גדולה אכזבתי כשלא מצאתי אפילו מחלק פליירים או עסקן פוליטי אחד לרפואה. את הצעקות החליף תור מסודר באופן מופתי שהשתרך מחוץ לכנסייה ואנשים הממתינים בשלווה להיכנס. כצופה מהצד חשבתי לרגע שהרפורמציה הנוצרית שבה לגדולתה מימים עברו, אך המציאות העכשווית הראתה לי אחרת- מחוץ לכנסייה הזו כאן ממתינים למושיע אחר ושמו אובמה. כנראה שככה נראות מהפכות פוליטיות בעיר שתוצאת האלקטורים שלה כבר הוכרעה מראש.
טופס ההצבעה, שלא כמו בארץ, הוא כאב ראש בפני עצמו. אצלנו זה זבנג וגמרנו, על מלחמת הפתקים והמעטפות לא שמעו כאן. במקום זאת, כל מצביע מקבל לידיו טופס המורכב מעשרות שאלות כמו האם יש להתיר הימורים, נישואין חד-מיניים, או היכן למקם את סניפי הדואר המקומיים.
ואם חשבתם ששוק הסקרים הספקולטיביים בישראל הוא מוגזם, תחשבו שוב. שלא כמו בארץ בה אסור לפרסם סקרי דעת קהל כמה ימים לפני יום הבחירות, בארצות הברית מותר גם מותר. התוצאה היא מעין אנרכיה תקשורתית: גדודי פרשנים ממלאים את מסכי הטלוויזיה ושידורי הרדיו, סקרים חדשים מתפרסמים בתדירות גבוהה. על המפלגה של כחלון אגב, הסוקרים לא שמעו כאן.
לרגע אחד, הבחירות כאן נתנו לי הרגשה של הבחור הכי מקובל בכיתה. אני חושב שמעולם לא קיבלתי כל כך הרבה הזמנות למסיבות, כולן קשורות בצורה כזו או אחרת לתמיכה במועמד מסוים או סתם לסיבה לחגוג את הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
לקראת ערב לא ניתן היה למצוא מקום פנוי בשום פאב בעיר המנומנמת הזו, ואם היה אחד, כנראה שהוא נתפס על-ידי אחד ממסכי הענק שמשדרים את תוצאות האמת. לא משנה אם יהיה זה או אובמה או רומני, הצלחה אחת כבר יש למועמדים בכיס בכך שהביאו סוף סוף להתעוררות של וושינגטון אחרי השעה עשר בלילה.
רבות דובר על צורתה המשונה של הדמוקרטיה האמריקאית. ועדיין, הדבר שהרשים אותי יותר מכל היה הכבוד הרב שרחשו האזרחים למימוש זכותם הדמוקרטית. למרות שמדובר ביום עבודה לכל דבר, בכל קלפי בה נתקלתי עמדו במשך שעות עשרות רבות של אנשים, מקטן עד גדול, בתורים מטורפים רק כדי להצביע.
ניתן רק לשער מה היה מתחולל בישראל במידה והיו מבטלים את יום החופש המסורתי ביום הבחירות או שהיינו נאלצים להמתין שעות בתור כדי לשלשל את הפתק לקלפי. בעצם, אני יודע מה היה קורה- הסוקרים היו צריכים לחפש עבודה אחרת.