ככל שמתקרב מועד הבחירות נדמה שהשיח הפוליטי חסר את מה שהיה בעבר גולת הכותרת של מערכות הבחירות הקודמות – נושא השלום.
הפוליטיקאים עוסקים בסוגיות חברתיות ומדברים לא מעט על הניסיון הביטחוני של מועמד כזה או אחר, אך השלום התפוגג, כך נראה, גם ממצען של מפלגות השמאל.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר אייל לוין, איש המרכז האוניברסיטאי באריאל, שחקר את סוגיית החוסן הלאומי ובאחרונה פרסם ספר שאחד ממצאיו עוסק בשאלת השלום הנעלם מהשיח הפוליטי בישראל.
לדבריו חברה המצויה במלחמה רואה באתוס הלאומי, קרי אתוס המלחמה, אתוס בעל ערך משמעותי ביותר, ואל מול חברה שכזו לא נכון למפלגות לרומם את קרנו של השיח המדיני והמו"מ המדיני לשלום. "תפיסה היא שנאבקים על חיינו", אומר לוין ומציין כי בעבר נשאל על ידי כמה כלי תקשורת שבפניהם הציג את עיקרי משנתו 'מה זה נוגע לנו', כאילו החברה בישראל אינה במאבק על חייה, אך השאלות הללו נשאלו עוד קודם למלחמה האחרונה בדרום וקודם הטילים לכיוון תל אביב וירושלים...
להערכתו של לוין השמאל הישראלי מבין שפגיעה באתוס המלחמה תפגע בערכים נוספים ובסופו של יום תפגע גם בו. עמדה זו מגיעה עד למפלגת העבודה, אך לא מעבר לה. מפלגות קיצון כדוגמת מר"צ וחד"ש אינן מוותרות על שיח השלום למרות המציאות הקשה שכן ללא שיח זה אין להן מה להציג בפני הבוחר הישראלי.
באשר להכרזותיהן של מפלגות שמאל כדוגמת 'קדימה', 'העבודה', 'יש עתיד' ואחרות על היותן מפלגות מרכז על אף שגם הן מדברות על חלוקת הארץ, אומר לוין כי הכרזות אלו אינן נובעות מהסיבות שהזכיר, אלא אך ורק מרצון להגיע לקהל מצביעים גדול יותר. הוא אף מזכיר שהדבר מתרחש גם בצידה הימני של המפה הפוליטית. "כל מי שרוצה קולות עובר למרכז", הוא אומר.
פרט נוסף אותו מדגיש ד"ר לוין בדבריו הוא היות המנהיגים המובילים למו"מ מדיני כאלה שלפני הבחירות דיברו על מלחמתיות ותקיפות. בהקשר זה הוא מזכיר את בגין שיצא מממשלה בשל חשש שתימסר פיסת אדמה למצרים ולמחרת הבחירות כבר היה בדרכו למו"מ עם סאדאת.
מנגד ניתן למצוא את רבין שאחד מהלאווים שהציג היה 'לא למדינה פלשתינית' והוביל להסכמי אוסלו על תוצאותיהם, והכריז שמי שיעלה על דעתו לרדת מרמת הגולן יפגע בביטחון ישראל ובכל זאת נהג אחרת.
עוד הוא מזכיר כי גם נתניהו עצמו הוביל עקרונות הפוכים לחלוטין להסכמי וואי לפני שנבחר, וכשהגיע ללשכת ראש הממשלה שינה מדיניות.
לנוכח כל אלה ממליץ לוין למצביע הישראלי לבדוק למי מהמנהיגים העומדים להצבעה יש חזון ולתמוך בו. הוא אינו מקבל את חשיבות היכולת כפרמטר משפיע. "ישמור אותנו האל מבעלי היכולת", הוא אומר ובאופן ישיר ממליץ להצביע למפלגות קיצון המציגות אידיאולוגיה וחזון ברורים, בין לימין ובין לשמאל.