ילדים
ילדיםפלאש 90

במאמר הקודם עסקנו בתפקידם של ההורים במהלך הטיפול המקצועי של ילדיהם. ראינו שהחבירה לאיש המקצוע איננה מסירה מההורים אחריות, ולהיפך עם התחלת התהליך חייהם הופכים לעמוסים יותר בשל חובת נוכחותם בתהליך של הילד.

במקרה והתהליך עובר באופן חיובי, ייפרד איש המקצוע מהילד רק לאחר שייווכח שהילד רכש את ההרגלים החדשים והטמיע אותם בחייו. מעתה הכדור עובר לידי הילד ולידי הוריו האחראים מכאן ואילך על הצלחת התהליך. ישנם אנשי מקצוע שיבקשו מפגש ביקורת לאחר 3 או 6 חודשים כדי לוודא את הצלחת התהליך ואפילו לערוך מקצה שיפורים. לעיתים, הביקורת הזו עלולה לסמא את עיני ההורים החושבים שאיש המקצוע עדיין בתמונה כמו מקודם. הם עלולים לזרוק את המושכות ולהשאירן בידי ילדם בלבד. אך באמת האחריות עודנה ותישאר בידיהם.

כשמדובר בילד עם ADHD, שההפרעה מלווה אותו כל רגע בחייו עד 120 (!), המעורבות ההורית קריטית להצלחת התהליך. איש המקצוע החזיר לילד את הביטחון העצמי, אפשר לילד לגלות כיווני חשיבה חדשים, סייע לילד לבנות תחושת מסוגלות שכה הייתה חסרה לו בבית ובכיתה ואף הטמיע את ההרגלים החדשים בחייו. אך באופן טבעי ונכון הוא יוצא מהתמונה כדי לאפשר לילד לצעוד את צעדיו בעצמו. בל נשכח שלפעמים מדובר בילד בכיתה ד' בלבד, שכמו כל ילד מתמודד בו זמנית בכמה חזיתות, אך לו נוספה חזית נוספת בדמות הפרעת הקשב. מסיבה זו ומסיבות אחרות נדרשת עדיין המעורבות ההורית הפעילה גם לאחר התהליך המקצועי.

כל ילד באשר הוא זקוק למעורבות הורית בחייו בכדי שיגדל בבריאות ובשמחה, אך כאן אנו מדברים על מעורבות מסוג אחר. ההורים הופכים להיות המזכירים של הקשב שלו. הם הולכים להזכיר לו אירועים ומטלות שלקח לעצמו בבית ובכיתה אך לא כמפקדים המביטים מלמעלה, אלא כנותני שירות. איש המקצוע יתאמץ להגיע עם הילד להבנה שההורים, יותר מכולם, יכולים לעזור לו והוא זה שצריך לפנות אליהם ולבקש את עזרתם. הוא יבקש מהם להיות המזכירים שלו, וגם יסביר להם מדוע הוא זקוק לתזכורות ומדוע הוא פונה דווקא אליהם. כשכל זה עובד נכון וטוב, נרקמת מערכת יחסים חמה ורגועה בין ההורים לילד. בקרב לא מעט משפחות, התלות החיצונית הזו, בונה תהליך פנימי, ומחזירה את הילד להוריו ולא פחות מכך – את ההורים לילד. ההורים שעד עכשיו הרימו ידיים נוכח השכחנות הרבה וחוסר הארגון הבסיסי, הקרינו לילד חוסר אמון שסדק את בטחונו העצמי. הילד קיבל אישור מהוריו שמשהו אצלו לא בסדר או שהוא עצמו לא בסדר, ואם זו האמת אז אין מה לעשות והילד ממשיך עם ההתנהגות הבעייתית שגוררת אחריה תגובות שליליות של הוריו וסביבתו. לאחר התהליך אמור להישבר מעגל הקסמים הזה.

מה מוטל על ההורים לעשות בכדי להיות מזכירי הקשב של ילדיהם ובכך למצות את התהליך המקצועי?

עליהם ללוות את התהליך שלו במלואו בשידור חי, וללמוד את הכלים והטכניקות מאיש המקצוע בדיוק כמו בנם. כך יוכלו לתרגל איתו את הדברים ללא נוכחות איש המקצוע בביתם. כיצד נראה הליווי ההורי הלכה למעשה? – באימון ADHD  למשל, כלולה למידה של ניהול זמן. ההורים ילמדו את הכללים, העקרונות, המושגים והשפה מאיש המקצוע. כך יוכלו להכין עם הילד, למשל, תכנונית חודשית ושבועית ולהכין מערכת שעות צבעונית כשכל מקצוע מקבל צבע שונה. ההורים יזכירו לילד את חוג הג'ודו ואת מסיבת יום ההולדת של החבר מהכיתה, את הטיול של מחר וכמובן את הרטאלין על הבוקר. הם יחשבו יחד איתו כיצד יוכל להשאיר אחריו חדר מסודר, ארון סגור, להחזיר את הגבינה למקרר ואת דלת הבית סגורה. הם יתלו איתו סימן קטן על פתחי החדרים שיזכיר לו להסתובב אחורה ולשאול את עצמו "איך היה כאן לפני שנכנסתי?". הם יכינו ביחד איתו קופסה קטנה שתמוקם על שולחן העבודה שלו - בה ישים את מפתחות הבית ומנעול האופניים, הזיכרון הנייד ובמקרה של נער בוגר יותר – גם את הטלפון הסלולארי. הם גם יזכירו לו שהוא טוב ומצוין ולא פחות מזה גם מסוגל. ובבוא הזמן ועם הרבה בגרות הוא יזכור להם את כל השנים של התמיכה והמזכירות, את האהבה ללא תנאי. הוא ילמד כיצד להיות אב מסור ונאמן לבן שלו שכנראה גם לו תהיה הפרעת קשב וריכוז....