בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל במיל. הרב אביחי רונצקי, לאירוע המביך בו תועדו חיילי צה"ל כשהם נסים על נפשם מפורעים ערבים המיידים בהם אבנים.
הרב רונצקי, כאיש צבא בכיר בעברו, פותח את דבריו בתיאור הטעות הצבאית שככל הנראה נעשתה על ידי הכוח. "היו כאן שתי בעיות בהתנהלות הכוח", הוא קובע. "הייתה כאן בעיה שהגדוד והחטיבה לא פעלו ע"פ עקרונות המלחמה שמדברים על ריכוז הכוח. הכוח התוקף צריך להיות בערך פי שלושה מהכוח המגן, ואם מעריכים על פי מודיעין שיתפתח אירוע מסוג זה צריך היה להגיע בכוח גדול מזה של אותם שנמצאים במקום".
עם זאת לדבריו הכשל הצבאי הוא הכשל השולי, והכשל העמוק והמשמעותי יותר היא בעצם המציאות של חיילי צה"ל הנסים על נפשם. "אפשר לתרץ את זה בכך שהם לא נסוגו אלא התארגנו התארגנות מחודשת, ויתכן שאכן כך זה היה, אבל בהתנהלות שלנו כאן ביו"ש מול כנופיות של טרור מה שקובע זה רוח הלחימה. יותר מאמצעי לחימה וכיו"ב. לפורעים ולארגוני הטרור אין נשק משוכלל. יש להם את רוח הלחימה ואירוע שכזה מחזק את הרוח הזו. את הכשל הנקודתי אפשר לתרץ ולומר שאנחנו חזקים ויש לנו יחידות מיוחדות ושב"כ, אבל אירוע כזה מחזק אותם במאות ואלפי לוחמים. זה מחזק להם את הרוח. אסור לחיילי צה"ל לנוס על נפשם", אומר הרב רונצקי ומוסיף כי בנקודה זו עולה סוגית פקודות הפתיחה באש.
הרב רונצקי מזכיר כי על פי הפקודות על חיילים המצויים בסכנה לעשות הכול, חוץ מלברוח, כדי לסלק את הסכנה, אם באמצעי פיזור הפגנות, ואם בירי בנשק חי לרגליים ולאחר מכן לעבר מיידי האבנים, "ואבנים הורגות כידוע".
"מה שחשוב כאן זו מהירות הפעולה החריפה שיהיה ברור שחיילי צה"ל לא כלבים חלילה, ולא זורקים עליהם אבנים", אומר הרב רונצקי המזכיר את ימיו כראש מטה החטיבה במילואים והתפיסה הייתה שעדיף שחיילים יספגו אבנים ובלבד שלא יספגו אזרחים. לטעמו מדובר בתפיסה שגויה בתכלית שכן זריקת אבנים על חיילים משמעה זריקת אבנים על כבוד האומה, ואין לאפשר מציאות שכזו.
"חייל מסמל את הריבונות של המדינה. זריקת אבנים עליו היא פגיעה בכבוד לאומי, כבוד לאומי זה כוח, עמוד שדרה של אומה. ביזוי המדינה והחיילים פוגע בעמוד השדרה של המדינה וממילא גם במדינה. חייל הולך עם סמל המדינה על חזהו ופגיעה בו היא פגיעה בסמל המדינה, וזה הדבר החמור מכל מה שנאמר עד כה".
בהקשר זה עלתה בשיחה עם הרב רונצקי הסצנה שתועדה גם היא והועלתה לרשת האינטרנט, הסצנה בה ילדות התנפלו על כוח צה"ל בקללות וצרחות, ניערו את אפודיהם והחיילים השיבו בחיוך סלחני על אף הפגיעה בסמלה של המדינה. הרב רונצקי מסכים שאכן זו משמעות האירוע ההוא, אם כי הוא אינו סבור שיש לירות בילדות ונערות שכאלו אלא למנוע מלכתחילה את המציאות הזו, ,להתארגן כך שמצב כזה לא יהיה, ויש הרבה אמצעים לכך".
לטעמו של הרב רונצקי אין מדבור באירוע מקומי אלא באירוע הנוגע לחינוך שלנו לתודעה הלאומית.
בהמשך הדברים עלה היחס גם לצלמים המתעדים את האירועים ומפיצים אותם ובכך פוגעים קשות במעמדו וכוחו של צה"ל. הרב רונצקי מזכיר כי קיים נשק ה'צו שטח צבאי סגור' שמוטל לא פעם על ידי קציני צה"ל, אך במציאות הקיימת כיום, בה כל סלולארי מהווה מצלמה שמתעדת נראה שאין כיצד לפעול נגדם, אך עם זאת על החיילים לפעול מתוך הבנה שתפקידם הוא הגנה על המדינה מבלי להתייחס לצלמים ולמצלמות.
הרב רונצקי רואה במקור הבעייתיות בשטח את הדרגים הגבוהים יותר ורוח המפקד המשפיעה מצמרת צה"ל אל השטח. בהקשר זה הוא מזכיר את חברו, איתי וירוב שבימים אלה קיבל את דרגת התת אלוף. דרגתו עוכבה במשך שנים לאחר שגיבה קצין שחקר ככל הנראה בתוקף ערבי שאותר בנקודה בכפר קדום ממנה ירו לעבר הישוב קדומים. הקצין בדרגת סמ"פ נשלח לכלא וכשהגיע וירוב לגבותו עוכבה דרגתו במשך תקופה ארוכה כיון שקבע כי במציאות החיים ביהודה ושומרון צריך לנהוג לעיתים מעט בתוקף ובאלימות מסוימת כדי לסלק פורעים ולעצור מחבלים.
"התנהלות כזו של שלטונות הצבא והפצ"ר מביאים אחר כך את החיילים לברוח", אומר הרב רונצקי המזכיר כי מעל הפצ"ר יש מפקדי צבא בכירים המנחילים לו את התפיסה אותה הוא מייצג והאחריות מוטלת גם עליהם.
לדבריו החסר בחברה הישראלית שורשי יותר ומחייב אותנו לעסוק בשאלות של תודעה יהודית המבררת מי העם שלנו שהגיע לארץ כדי לחדש את חיינו אחרי אלפיים שנה, ולהרים ראש כשהצבא מייצג את הריבונות הישראלית. כרסום בתודעה הישראלית ובכבוד היהודי מביא לתופעות שכאלה".