רגע לפני שהיא מושבעת לכהונת חברת כנסת עוברת שולי מועלם-רפאלי יממה מורכבת עם ציון מלאת 16 שנים לאסון המסוקים בו שכלה את בעלה סא"ל משה מועלם ז"ל.
ביומן ערוץ 7 סיפרה על המתח שבין שני הימים המשמעותיים כל כך עבורה.
לדבריה מדובר בתחושות מורכבות לא רק משום השילוב שבין עצב ושמחה שבהם אלא משום שהמהלך הציבורי בו פתחה ושלב מרכזי בו מסתיים עם השבעתה לכנסת החל למעשה באותו לילה קשה של אסון המסוקים. מועלם-רפאלי מזכירה שבעבר הייתה פעילה מאוד בכל מסגרת בה נגעה, אם בבית החולים סורוקה בו עבדה ואם בקהילה, אך בלילה ההוא עלתה מדרגה בכוחות שגילתה בעצמה, כהגדרתה. "זו המהות של החיים שלי. צמיחה מתוך שבר".
ראייה זו של המציאות מביאה את מועלם-רפאלי למצוא בצמידות התאריכים יותר מסמליות בלבד. "כבר באותו לילה חיפשנו נקודות אור. להיות חלק מכלל ישראל".
מועלם-רפאלי מודעת היטב לקשר שאותו היא עצמה מייצגת בחייה הפרטיים בין חלקי העם השונים. בעלה המנוח כידוע לא שמר מצוות בעוד היא דתייה לחלוטין. מיתוגה המחודש של 'הבית היהודי' כמפלגה המלכדת בתוכה דתיים וחילוניים נראה מתאים מאוד לאישיותה. בדבריה היא מקפידה שלא לבקר את מנהיגי המפד"ל בעבר, מנהיגים שהיא מדגישה שבעיניה היא "קטנה לעומתם". לטעמה בהחלט יתכן וצדקו מנהיגי עבר אלה כשביצרו את הציונות הדתית במפלגה שלא פרצה לקהלים חדשים, אך כעת הגיעה העת לשינוי. "היום יש לנו אמירה גדולה לכולם", היא אומרת ומדגישה את החיבור לכלל ישראל תחת כותרת של עם, מדינה ותורה, כאשר התורה אינה מייצגת רק את קיום המצוות אלה את הזהות היהודית המלכדת.
בהתייחסה למטרות שהיא שמה לעצמה לקראת כניסתה למשכן המחוקקים מדגישה מועלם-רפאלי את שתי התובנות שהיא רואה כמנחות עבורה: "ענווה מאוד גדולה, לא לטעות ולחשוב שאני ואפסי עוד, ותהליך למידה גדול מאוד". בהקשר זה היא מזכירה את הביקור שהתקיים אתמול לח"כים המיועדים במעמד יו"ר הכנסת וזקן הח"כים, חבר הכנסת בנימין בן אליעזר, שהמליץ להם לקחת נשימה ארוכה וללמוד את כלליו של המקום החדש אליו הם נכנסים.
באשר למטרות וליעדים שהיא מציבה לעצמה מזכירה מועלם-רפאלי שלוש סוגיות מרכזיות: המהלכים החברתיים, צמצום הפער בין מרכז לפריפריה בתחומי הבריאות הרווחה וכיוצא באלה ובתוך כך להיות קולם של החיילים ובני משפחותיהם אותם היא מזמינה לעמוד איתה בקשר כשליחה נאמנה שלהם. כמו כן היא רואה חשיבות קידום עניינן של נשים מתוך הבנת המשמעות של משפחה ומעמד האישה כתפיסה משותפת ולא מנותקת כפי שיש המאמינים בכך כיום, והנושא השלישי הוא חיזוק זהותה היהודית של המדינה.
להערכתה בשני הנושאים האחרונים התקופה היא עת רצון שיש לנצלה ולפעול ברוח זו.
מועלם-רפאלי מוסיפה ומביעה תקווה שתוכל להוכיח פוליטיקה אחרת שבה אין מתקוטטים ומגדפים אלא מוצאים את המחבר והמשותף גם עם יריבים פוליטיים משני צידי המתרס. להערכתה הדבר אפשרי תוך ויתור על המהומות והמרפקנות. "אולי הכנסת היא מקום קשה שבו צריך לחדד אמירות, אבל אני לא מוותרת על מי שאני".