ח"כ אבי וורצמן (הבית היהודי) נאם היום את נאום הבכורה שלו בכנסת.
בנאומו הדגיש כי הוא מציב לעצמו שלושה יעדים מרכזיים: פיתוח הנגב והגליל, והפיכתם למקומות שזוגות צעירים ירצו לעבור לגור בהם. "זו העת לייצר תשתיות ראויות של תחבורה, חינוך, חברה ודיור ולתת אפשרויות אחרות למגורים מעבר לגוש דן", אמר וורצמן.
"היעד השני הוא חיזוק הזהות היהודית והציונות של הנוער בישראל. עלינו החובה לבנות לנוער הנפלא סל זהות שמשלב תנ"ך ופלמ"ח. חובת מתן הכלים לחיים של אותו נוער היא שלנו, וכשיגדל הנוער, ייבחר מה לקחת איתו לעתידו. היעד השלישי הוא הטיפול בדלות ובעוני, דברים שאליהם נחשפתי כמחזיק תיק הרווחה בעיריית באר שבע. אני רוצה לשמש להם כפה במשכן זה כדי שיחד, כולנו כשלוחי הציבור, נצליח לקטוע את שרשרת העוני והמצוקה", אמר.
בנאומו סגר ח"כ אבי וורצמן מעגל כשיספר על ילד שטיפל בו כסגן ראש עריית באר שבע וכמחזיק תיק הרווחה והקהילה בעיר. אותו ילד עליו דיבר יו"ר הכנסת הנוכחי, בנימין בן אליעזר לפני עשור בנאומו כיו"ר מפלגת העבודה בנובמבר 2002 לאחר שעזבו את ממשלת שרון.
"את הדלות והעוני הכרתי לא דרך צג המחשב או מסכי הפלזמה. ראיתי והרחתי אותם מקרוב, מחתיכת בשר העוף שביצבצה מכיסו של ילד קטן בגן ילדים שלנו בבאר שבע. ילד קטן בן ארבע, שיום אחד שמנו לב שכאשר אנו מגישים לו ארוחת צהריים בגן, הכוללת עוף ואורז, העוף נעלם בדרך פלא מהצלחת, ורק אחר כך הוא אוכל את האורז לאיטו. לא הבנו את פשר התופעה. הגננת שאלה אותו- ילד חמוד, היכן העוף ? והילד שתק והתכווץ במקומו. הגננת חיפשה את העוף על הרצפה בסביבתו, עד שראתה לפתע את העוף מבצבץ מכיסו של הילד. הגננת שאלה אותו למה אתה עושה זאת ? ותשובתו המבוישת הייתה : את האורז אני אוכל כאן, אבל את העוף אני לוקח הביתה לאימא, כדי שגם לה יהיה מה לאכול.
אדוני היו"ר, הילד הזה שאתה דיברת על מצוקתו לאחר שעזבתם את הממשלה, את אותו ילד אני הכרתי, ראיתי ודאגתי לו למזון מדי יום.המראה הזה של הילד הקטן עם העוף בכיס, כמו גם דבריה של האימא שבאה עם אימה ובנה מלווים אותי זה שנים ולא נותנים לי מנוח. אני מבקש להיות להם לפה כאן במשכן הזה, כדי שיהיה לילדים קטנים אוכל להכניס לפה, כדי שיהיה לנזקקים פתחון פה".