קואליציית ביבי-בנט-לפיד טובה לכלכלה

בלוגר הבית של מדור הכלכלה תולה תקוות באפשרות שהציר המרכזי בממשלה הבאה יהיה קפיטליסטי וליברלי, לטובת הכלכלה והחברה.

אמיר וייטמן , י"ד באדר תשע"ג

נפתלי בנט ויאיר לפיד
נפתלי בנט ויאיר לפיד
יח"צ

קודם כל ברצוני להודות לכל אלה שפנו אלי ודרשו בשלומי בחודשים האחרונים. למי שלא יודע, נפצעתי בכתף עקב נפילה ועברתי תקופה קשה. אמנם הדרך לשיקום עדיין ארוכה אבל ב"ה ישנו שיפור ולכן אני שמח לחדש את הטור הזה.

קראו בארץ לא מעט אירועים בחודשים האחרונים ובראשם, כמובן, הבחירות, שיצרו אפשרות לקואליצייה המבוססת על הציר בין הליכוד, הבית היהודי ו"יש עתיד" של לפיד. אמנם הליכוד רוצה את החרדים אך אני רוצה להתייחס לאפשרות של קואליציית ביבי-בנט-לפיד.

למעשה, מדובר בסוג של שכפול של הקואליצייה של 2003, עם הליכוד של שרון, "שינוי", המפד"ל והאיחוד הלאומי. נשים את ההתנתקות בצד, צעד נוסף בעניין הזה לא נראה אפשרי, בעיקר בשל סרבנותם של הערבים. המציאות המדינית ככל הנראה לא תשתנה, ולכן יש להתרכז במדיניות החברתית-כלכלית הפוטנציאלית של הממשלה.

אפשר להגיד הרבה דברים על נתניהו, אבל התקופה שלו באוצר היתה מוצלחת יחסית. אמנם פחות ממה שאומרים, אבל עדיין. בזכותו התבצעו קיצוצים עמוקים בקצבאות ובכל מיני תוכניות "חברתיות" מזיקות אחרות, נעשו רפורמות בתחומים שונים והשוק המקומי עשה צעד גדול לכיוון של יותר גלובליזציה, יותר תחרות חופשית וגם יותר משמעת פיסקלית והתנהלות כלכלית אחראית.

התוצאות של אותם צעדים ברורות: ישראל עברה עשור של שגשוג וצמיחה מהגבוהים במערב. החוב החיצוני של מדינת ישראל ירד מאוד והנטל שלו על אזרחי המדינה פחת בצורה ניכרת. למרות כל הקשקושים סביב העוני, אזרחי המדינה התעשרו וכח הקנייה שלהם גדל מאוד. בקרב הציבור החרדי והציבור הערבי החלה מהפכה של צמיחה משמעותית. למי שלא יודע, למרות הקיצוץ בקצבאות, או אולי בגללו, תחולת העוני בקרב שני הציבורים האלה ירדה מאוד. האפשרות לחיות על חשבון קצבאות שונות ומשונות פחתה, מה שאילץ לא מעט אנשים לצאת לעבודה וזאת היתה כמובן התפתחות חיובית מאוד.

אלא שבקדנציה שחלפה, ראש הממשלשה נתניהו החל לחזור בו מן הרפורמות שהנהיג שר האוצר נתניהו, עד כדי כך שלא ברור אם מדובר באותו אדם בכלל. הפעם, במקום להמשיך לקדם את המדיניות שלו, זאת שהוא רצה לקדם בתור שר האוצר, הוא בעיקר נכנע ללחצים מכל הכיוונים, הגדיל את הוצאות הממשלה, לא ממש קידם שוק חופשי תחרותי ובעיקר בזבז קדנציה שלמה על לא כלום. כמעט ואין משהו שנעשה בארבע השנים האחרונות שייזכר בדברי הימים של המדינה כמשמעותי וחיובי.

למה? אני חושב שביבי פשוט אדם לחיץ וחלש ולאחר תבוסתו ב- 2006, הוא לא עמד בפני לחצים והעדיף לא לריב עם אף אחד. כנראה שעדיף מבחינתו להכנע ולהיות פופולרי במקום לעשות את מה שצריך ולהסתכן בעימותים עם ההסתדרות ועוד כל מיני סחטנים. והאמת היא שקשה לבוא אליו בטענות בעניין זה. בסך הכל הוא גם חייב להבחר כדי למשול.

אז איך כל זה מתחבר עם המצב הנוכחי והקואליצייה המתגבשת, או שלא?

נראה לי שאם תורכב ממשלת ביבי-בנט-לפיד, יש אפשרות לחזור על המדיניות של 2003-2005. בנט קפיטליסט טוב, הוא יזם היי-טק ומבין בכלכלה. אמנם לפיד לא מבין כלום בכלכלה, כפי שהוא הודה בעצמו, אבל אם הוא ישכיל ללכת בדרכי אביו, הוא יאמץ מדיניות כלכלית-חברתית ליברלית, והיות שהוא מקבל ייעוץ פוליטי מצויין, זה בהחלט נראה אפשרי. ביבי הוא ביבי אבל ברור שהוא מעדיף גם לנהל מדיניות ליברלית. אם הוא יקבל את התמיכה הפוליטית הנדרשת, יש סיכוי אמיתי שהקדנציה הקרובה תהיה טובה יותר מאשר הקדנציה היוצאת.

אמנם יש פה הרבה ספקולציות אבל אנחנו עומדים על פרשת דרכים ויש הזדמנות של ממש לשנות כיוון, לטובה. חבל לפספס אותה.