דבר כזה עוד לא קרה לו. בשמונים השנים החולפות הרב חיים דרוקמן הספיק לעבור הרבה – מהישרדות כילד בשואה, דרך דור המייסדים של בני עקיבא וישיבת כפר הרא"ה, ועד להקמת מפעל ההתיישבות, כהונה בכנסת, פציעה בפיגוע ירי, פולמוס הגיור והרבה פעילות ציבורית וחינוכית. ועם כל זה, דבר אחד עוד לא קרה לרב דרוקמן: הוא לא מצא את עצמו במרכז חגיגה שכולה לכבודו.
זו החגיגה השנייה של הרב דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת ההסדר אור עציון, בשנה האחרונה: ביום העצמאות האחרון הוא זכה למתנה רשמית מהמדינה, כשקיבל את פרס ישראל על מפעל חיים, וכעת הוא סוגר שמונים שנה של עשייה למען עם ישראל. לרגל המאורע הוחלט לקיים לכבודו בבנייני האומה אירוע חגיגי בהשתתפות אישים בכירים כמו ראש הממשלה נתניהו, הראשון לציון הרב עמאר, נפתלי בנט ועוד. הרב עצמו איננו מהרודפים אחר הכבוד, אבל הוא מוכן לשתף פעולה עם החגיגות סביבו וגם להתראיין לרגל האירוע.
אירוע עם ערך מוסף
איך הרב מתייחס ליום ההולדת השמונים? זה ציון דרך משמעותי?
"כל אדם צריך תמיד לעשות חשבון נפש, וככל שהשנים עוברות ודאי שחשבון הנפש צריך להיות רציני יותר. סוף סוף אדם נמצא בעולם הזה כדי למלא תפקיד מסוים, משימה מסוימת. הקדוש ברוך הוא אינו נותן חיים סתם, אלא כדי שאדם יעשה איתם משהו. אדם צריך לבחון באיזו מידה השתמש בחייו לצרכים האמיתיים".
הרב נענה ברצון ליוזמה של האירוע לכבודו?
"אנשים רצו לעשות אירוע, ואני נתתי את הסכמתי לכך. אני מתאר לעצמי שיש לזה ערך, אחרת בשביל מה לעשות אירוע? כדי להגיד לי מזל טוב? הסכמתי מתוך מחשבה שאם זה יביא תועלת, אם תהיה לזה תוצאה מועילה, אז אני מוכן".
במבט לאחור, איך הרב רואה את התהליכים שהתרחשו בכל השנים הללו?
"ב"ה, זכינו שבמשך עשרות השנים האחרונות נבנה עולם תורה ציוני אדיר ממש, שגידל דורות של בני תורה אידיאליסטיים שתורמים לעם ישראל בתחומים השונים. חשבתי על כך בין השאר כשהייתי בסיום הש"ס בבנייני האומה. הסתכלתי על הציבור הגדול שמילא את האולם – מי גידל לנו את אלה? זה דבר שנבנה בעשרות השנים האחרונות. גם המציאות של 360 אלף יהודים ביהודה ושומרון זה דבר אדיר, וכל זה תוצאה מעולם תורה גדול שנבנה. עולם תורה שמחנך לתורה לשמה, למצוות שבין אדם למקום, למצוות שבין אדם לחברו, למצוות שבין אדם לעמו ולארצו ולמדינתו, זה דבר גדול מאוד".
שיחה עם הרב דרוקמן היא הזדמנות לברר את דעתו בנושאים שעל סדר היום, אך הרב אינו שש לחשוף את עמדותיו הפוליטיות האישיות ומסתפק באמירות כלליות.
מה דעת הרב על עמדת הבית היהודי במשא ומתן הקואליציוני? האם הציונות הדתית צריכה להיות שותפה בגיוס בני ישיבות?
"אני לא מתעסק בקואליציה ובהרכבת ממשלה, אני רק יכול להגיד באופן כללי: במלחמת מצווה כולם יוצאים. אין שחרורים ממלחמת מצווה. כמובן, אין בזה חלילה שום פגיעה בעולם התורה, כמו לגבי קיום כל מצווה אחרת. יהודי לומד תורה ומקיים גם מצוות. לגבי הפרטים המעשיים צריך לדון איך, מתי וכמה, אבל אני מתייחס לעצם העניין".
זה כולל גיוס בכפייה, לקחת אנשים לצבא בכוח?
"מה זה לכפות בכוח? בכוח התורה, התורה מחייבת זאת. גם לא כופים להניח תפילין, זה חיוב של התורה".
הכותרות של השבועות האחרונים מעלות בציבור שאלות קשות בנוגע לדרכה של הציונות הדתית. האם הציבור הדתי-לאומי אמור להזדהות יותר עם החילונים או עם הציבור החרדי?
"הציבור הדתי-לאומי אינו צריך להזדהות עם אף אחד. הוא צריך לחיות לפי מה שהוא מאמין בו, לגדל את בניו ובנותיו בדרך שהוא מאמין בה, ולשתף פעולה עם כולם. עם כל עם ישראל. להיות מחוברים לכולם ולחיות לפי הדרך שמאמינים בה".
ואם המציאות מחייבת לבחור באחד מהצדדים?
"למה צריך לבחור ביניהם? צריך לבחור אם לאהוב יותר את אבא או את אמא?"
גם על רקע הבחירות, וגם לקראת הבחירות לרבנות הראשית, עלה שוב נושא הגיור. בתור מי שעמד תקופה ארוכה בראש מערך הגיור, וספג אש כבדה מהכיוון החרדי בנושא, איך הרב רואה את מצב הגיור היום?
"גם בעניין זה יש תורה ויש הלכה, זה לא דבר שנתון ללבו של כל אחד. צריך לדעת שמדובר פה בתופעה שלא הייתה כמותה בתולדות ישראל: גרים כמו שיש היום לא היו בכל הדורות. בעבר היו גרי צדק קלאסיים, גויים שדבקו בעבודה זרה ומצאו את האמת בעם ישראל ובתורתו. לפני כמאתיים שנה נפרץ הגטו, החלה התבוללות, והתחילו להתגייר כתוצאה מנישואי תערובת. זה סוג שני של גרים, ויש גם סוג שלישי שלא היה כמוהו: יהודים שחיו במקום שבו כפו עליהם לעקור כל זיק של יהדות. זו תופעה שונה לחלוטין מההתבוללות של ארצות החופש. עכשיו, כשבאים הנכדים שלהם ועולים ארצה, זו מצווה לקרב אותם, כמובן בתהליך של גיור כפי שההלכה קובעת. יש תשובות של קרוב ל-200 שנה אפילו לגבי צאצאים של נישואי תערובת כתוצאה מהתבוללות, שמצווה לקרב ולגייר אותם; קל וחומר שמצווה לקרב את אלה שמדובר בהם היום. מספיק להסתכל על שמות המשפחה שלהם ולראות שאלה שמות יהודיים. מצטרף לכך עוד עניין, שאם לא נגייר אותם יהיו חלילה בדור הבא נישואי תערובת במדינת ישראל, שאין לך דבר חמור יותר מזה. אז אם יש אפשרות לגייר אותם לפי מה שההלכה מורה - זו מצווה מיוחדת".
המפתח הוא ההנהגה
בעוד פחות מחודש תתקיים הוועידה הארצית של בני עקיבא. הרב ישתתף גם השנה?
"כמובן, בלי נדר".
בגיל 80, הרב הוא אולי החבר הוותיק ביותר בתנועה. מה גורם לרב לשמור על הקשר עם תנועה של נוער?
"מה השאלה? הנוער הוא העתיד - 'כחצים ביד גיבור, כן בני הנעורים'. במהלך השנים בני עקיבא חוללו מהפך בעם ישראל, בכל מה שקשור לדברים הטובים. עולם התורה שנבנה – היסודות הם של בני עקיבא. ההתיישבות הגדולה שפרחה – היסודות לכך הם בני עקיבא. אם יש אפשרות לסייע ולהיות שותפים לכך, זו זכות גדולה".
כמי שהיה פעיל בבני עקיבא בראשית דרכה, ומוביל אותה רוחנית גם היום, האם הרב מסכים עם הטענות שבני עקיבא של היום זה לא מה שהיה פעם?
"שום דבר איננו בדיוק כמו פעם. אני לא רוצה לתת ציונים, אבל הנוער היום לא פחות טוב ממה שהיה פעם. צריך לראות את שאיפותיהם, את מסירותם, יש לכוון אותם אבל ודאי שיש בהם כוחות. חובה להדריך אותם ולסייע להם, כי הם בונים את העתיד האמיתי של עם ישראל".
אחרי 80 שנה – לאן מתקדמים הלאה? ולאן הציונות הדתית צריכה להתקדם?
"להמשיך לבנות את עם ישראל. אין בזה חידושים; להשתדל בחינוך, בהתיישבות, במשפט ובכל דבר שמקדם את עם ישראל ומדינת ישראל במובן האמיתי. גם בצד הפוליטי כוחה של הציונות הדתית עלה עכשיו, מחמישה נציגים לשנים עשר".
הרב רואה חשיבות בהישג הזה?
"ודאי שיש חשיבות. הנהגת המדינה היא המפתח לכל הדברים האחרים שנעשים, לחינוך, להתיישבות, זה המפתח לכול. כדי שיהיה אפשר לעשות את כל הדברים האחרים יש צורך בכוח פוליטי חזק. העלייה הפוליטית של הציונות הדתית משמעותית ביותר, ונקווה שתעלה עוד ותטביע את חותמה גם בתחומים אחרים".