1. מזל שיש דד ליין, חבל רק שהוא כל כך רחוק. אירועי הימים האחרונים לימדו אותנו שההסכם הקואליציני יסגר בנקודה שבה יוצב הדד ליין, לא רגע אחד קודם לכן.
בשבוע שעבר סיפרנו כאן שתיאורטית (ואז חשבנו שזה עניין תיאורטי בלבד) ניתן למשוך את המו"מ הקואליציוני עד קרוב לכניסת השבת. הערכנו עם זאת שנתניהו יעדיף להשביע ממשלה לפני השבת, על מנת שלא להיקלע למצב שבו עם תום שני שבועות ההארכה שקיבל מהנשיא הוא עדיין לא השביע ממשלה. נכון הוא שמבחינה חוקית אין מניעה להשביע את הממשלה גם לאחר תום השבועיים, אך מורלית זה לא נראה טוב.
מתברר שהאפשרות התיאורטית הפכה מהר מאוד לאפשרות מעשית, וכי נתניהו אמנם רצה להקדים את ההשבעה אך לא כל מה שרוצים יוצא לבסוף אל הפועל. כעת נותר לתהות כיצד זה בשיטתנו הפרלמנטרית נוצר המצב בו הבחירות נערכו ב- 22 בינואר ואילו הממשלה מושבעת רק ב-18 במרץ. כמעט חודשיים חלפו להם ביעף, חודשיים של בזבוז זמן משווע שניתן היה לקצר לשבועיים, אולי בדוחק ארבעה. הליכוד ו"יש עתיד" סיכמו על שינוי שיטת הממשל"? זה צריך להיות הסעיף הראשון בחוק החדש.
2. חיים לא קלים מצפים לנתניהו בממשלתו החדשה. נדמה שהפעם מתכוונים ב"בית היהודי" וב"יש עתיד" לעמוד מול נתניהו עם ההסכם הקואליציוני ביד אחת וסטופר ביד השניה ולדאוג לכך שסעיף אחר סעיף ייושמו מרבית חלקי ההסכם הקואליציוני. אם אכן כך יקרה תהיה זו ממשלה לא קלה לניהול, אולם מנגד יקבע כאן תקדים חיובי מאוד. תקדים שיאמר - הסכמים נוצרו על מנת שיכבדו אותם.
השאלה היא האם נתניהו ישכיל לעבוד בשיתוף פעולה עם ציר לפיד-בנט או שהוא יגרום לכך שהחזית שנוצרה בין השניים תמשיך ותתקיים והממשלה תהפוך למעשה לדו ראשית ובעצם תלת ראשית. אם נתניהו יגרום לחזית לפיד-בנט לעמוד איתנה, הוא יגרום לעצמו כאב ראש בלתי נסבל לאורך כל הקדנציה. כל מהלך קטן כגדול יהיה חייב לעבור את השניים הללו, ומדובר בשני שחקנים פוליטיים שהתבררו כשחקנים מוכשרים למדי. הדרך היחידה לקדנציה נסבלת מבחינתו של נתניהו היא להתגבר על משקעי העבר וללמוד לעבוד עם השניים בשיתוף פעולה אמיתי.
3. זעקות השבר שנשמעות מכיוונו של המגזר החרדי מתחילות קצת להימאס. כל עוד ניתן היה לשנות משהו עוד אפשר היה להבין את הזעקות הללו כאמצעי טקטי לאכוף על נתניהו ובנט שינוי אוריינטציה. כעת מדובר בעיקר בזעקות לשמן ונדמה שמישהו בציבור החרדי התאהב בעניין הזעקות. המבחן שעומד בימים אלו מול ש"ס ויהדות התורה הוא בדיוק אותו מבחן מולו עמדה קדימה בקדנציה הקודמת. האם שתי המפלגות הללו תשכלנה להיות אופוזיציה איכותית, כזו שמרוויחה מהשהיה באופוזיציה, או שמחיר האופוזיציה יהיה כבד עבורן.
4. הסכנה האמיתית, הממשית, לשלטונו של ראש הממשלה נתניהו היא סיעת 'הליכוד ביתנו'. מדובר ביצור משונה מאוד שהמערכת הפוליטית עוד איננה יודעת איך "לאכול", ואשר עשוי להסב לנתניהו קשיים רבים בתקופה הקרובה. צרה ראשונה תיגרם לנתניהו מממורמרי מפלגתו הוא, אשר חשים כי הפלג של "ישראל ביתנו" בסיעה המאוחדת זכה להרבה יותר בעוד הם נותרו עם הרבה פחות. מדובר בתחושה מבוססת מאוד, שתתעצם מייד לאחר שתושבע הממשלה. אם אביגדור ליברמן יזוכה במשפטו ויחזור לשולחן הממשלה, החלוקה המעוותת תהיה בולטת עוד יותר.
מנגד, אם ליברמן יורשע ויוטל עליו מה שמכונה "קלון קטן", כלומר הוא לא יוכל לשוב ולכהן כחבר כנסת עד לסיומה של הקדנציה הנוכחית אך יהיה החופשי לעשות כרצונו בקדנציה הבאה, המצב יסתבך עוד יותר. קלון מעין זה הוטל, כזכור, על צחי הנגבי, שחזר כעת לכנסת דרך סיעת הליכוד וככל הנראה הולך היום להיות ממאוכזבי הסיעה. מצב שכזה אם יווצר יגרום לליברמן להיות בעל אינטרס ברור לפרק את הממשלה ולקצר את ימיה של הכנסת ה-19. המצב הקואליציוני הנוכחי מאפשר לליברמן לפלג את הסיעה ומייד לאחר מכן להפיל את הממשלה. השאלה הגדולה העומדת על הפרק היא, האם במקרה כזה יפרגן ליברמן את הקדנציה לנתניהו או שהוא יפעל לפי האינטרס האישי שלו ויפיל את הממשלה. ימים יגידו.