המשטרים הדמוקרטיים מתחלקים ברובם לשני סוגים עיקריים: נשיאותיים וקואליציוניים.
המשטרים הנשיאותיים, שהבולט בהם הוא זה הנהוג בידידתנו הגדולה שמעבר לים, מעניקים את מרב סמכויות הביצוע לאדם אחד, הנשיא. הוא נושא על שכמו את כל הסמכות ואת כל האחריות, וחייב לתת דין וחשבון רק לפרלמנט שמולו הוא עובד. מנגד, קיימים משטרים שאינם נשיאותיים, מרביתם (אם כי לא כולם) קואליציוניים, בהם העומד בראש הרשות המבצעת אינו בבחינת שליט יחיד.
במשטרים אלו חייב ראש הרשות המבצעת, בדרך כלל ראש הממשלה, להתחשב בדעותיהם של שרי הממשלה, שלעיתים חלק גדול מהם כלל אינו ממפלגתו. במשטרים כאלו נותרת אמנם עמדת ההנהגה הבכירה בידי איש אחד, אולם השלטון כולו מתחלק בין אנשים שונים, סיעות ועמדות פוליטיות שונות.
על מנת ליצור מאוסף המפלגות והדמויות המרכיבות את הרשות המבצעת ממשלה אחת, מתקיים משא ומתן קואליציוני ומנוסחים ההסכמים הקואליציוניים וקווי היסוד של הממשלה. התהליך, שתחילתו במשא ומתן וסיומו בחתימה על ההסכמים לעבודה משותפת של המפלגות השונות ובחתימה על קווי היסוד, הוא ארוך ומורכב.
ההסכמים הקואליציוניים מנוסחים בדקדקנות רבה, ומעורבים בהם עורכי דין - ממש כמו היו חוזה משפטי לכל דבר. זאת למרות שבתי המשפט קבעו כבר פעמים רבות כי הסכמים אלו אינם ניתנים כלל לאכיפה בכלים משפטיים. למרות ההסתייגות, ההסכמים הנחתמים בין מפלגתו של ראש הממשלה ובין כל אחת מהשותפות בנפרד, וקווי היסוד הנחתמים על ידי כל המפלגות במשותף, מלמדים הרבה מאוד על אופייה של הממשלה. בנוסף לכך, חשוב לזכור כי ההסכמים אינם שפיטים, אולם הם בהחלט ניתנים לאכיפה בכלים פוליטיים. בממשלה שכל אחד ממרכיביה (זולת מפלגת התנועה שממילא דרישותיה אינן בשמיים) יכול לגרום להפלתה, יוכלו המפלגות השונות לאכוף בקלות יחסית את ההסכמים שנחתמו עמן.
עיון בהסכמים הקואליציוניים ובקווי היסוד שנחתמו בסוף השבוע שעבר, מלמד לא מעט על דרכה הכלכלית-חברתית של הממשלה שהושבעה ביום שני השבוע. סעיף מיוחד בקווי היסוד של הממשלה קובע כך: "הממשלה תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה, ביניהם: הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית". סעיף זה מבהיר לכל מי שהיה לו ספק, אפילו הקל שבקלים, כי התפיסה העומדת בבסיס דרכה של הממשלה החדשה היא קפיטליסטית.
על פי גישה זו, הדרך להורדת יוקר המחייה אינה עוברת בתכנון משקי או בפיקוח על המחירים, אלא בהגברת תחרותיות והפחתת ריכוזיות. נדמה שבממשלה הבאה נראה יותר ויותר צעדים לכיוון הקפיטליסטי, ופחות ופחות צעדים המרמזים על חשיבה סוציאליסטית וממשלה מתערבת. התפיסה הזו עולה גם מסעיף נוסף בקווי היסוד של הממשלה. "הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני, בין השאר, באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור". גם כאן מושתתת השאיפה לצדק חברתי לא על חלוקה מחדש של משאבים, אלא על הגברת שוויון ההזדמנויות.
קשה להמעיט בחשיבות הצהרת הכוונות הזו, בעיקר משום שהיא מנוגדת במידה רבה לאווירה שיצרו מחאת הקוטג' ומחאת האוהלים בקיץ 2011. נראה שראשי הקואליציה הנוכחיים, בעיקר השרים הכלכליים הבכירים לפיד ובנט, ובמידה רבה גם נתניהו, רואים את הבעיות שראו מנהיגי המחאה, אך את הפתרונות הם מחפשים במקום אחר לגמרי. השאלה שתעלה כעת במלוא עוזה היא האם הממשלה הנכנסת תצליח להביא להורדת יוקר המחיה בדרך זו, או שמא יתברר מהר מאוד שמחאה חדשה עומדת בפתח.
דירה לכל פועל?
נושא שני שתופס מקום ניכר בקווי היסוד וגם בהסכמים הקואליציוניים הוא מחירי הדיור. מדובר כבר מזמן במכת מדינה ואין ממשלה שיכולה להתעלם מהנושא. כאן, בניגוד לסעיף הקודם, קיימת הבנה ברורה מאוד של הבעיה, אולם הצעות הפתרון אינן קונקרטיות במידה מספקת. בקווי היסוד של הממשלה מופיע סעיף הקובע כך: "הממשלה תפעל, בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת להוריד את מחירי הדיור". בניגוד לנושא יוקר המחיה, בנושא הדיור כלל לא ברור מה הם אותם אמצעים העומדים לרשותה של הממשלה, וכיצד סבורים בסיעות השונות שאפשר לפתור את הבעיה. אם תשאלו למשל את אורי אריאל, הוא יספר לכם ודאי שהפתרון הוא בנייה מאסיבית במזרח ירושלים, ביצהר, באריאל ובבית אל. קשה להאמין שיעל גרמן ואפילו יאיר לפיד יחתמו על הגישה הזו.
לא ברור גם מי יהיה זה שיתווה את המדיניות הממשלתית בסוגיה זו. בראש משרד השיכון יעמוד אורי אריאל, בראש מינהל מקרקעי ישראל (שנשאר באחריות המשרד) יעמוד השר לשעבר משה כחלון, ובראש 'קבינט הדיור' שיוקם יעמוד יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד. לאור זאת, נראה שמחירי הדיור אמנם מעניינים מאוד את הממשלה הנכנסת, אולם עד שנראה בהם שינוי בפועל, הדרך עוד ארוכה.
ההסכמים הקואליציוניים כוללים בתוכם גם את התופינים, כלומר הנושאים החשובים לכל מפלגה, אשר יזכו ליחס מועדף מהממשלה הנכנסת. ככל שמדובר בסיעת הבית היהודי, אחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר יומה הוא שכר הלימוד במוסדות החינוך הדתיים התיכוניים. מדובר בבעיה שמעיבה כבר שנים לא מעטות על חלק ניכר מהמגזר, ואשר למרות שרשרת של ועדות שקמו לצורך העניין טרם נמצא לה פתרון מניח את הדעת. כעת הוכנס הנושא בתוך ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי והליכוד ביתנו, ונקבעה גם מסגרת התקציב שתוקדש לטיפול בבעיה. על פי ההסכם, תוקם ועדה (כן, עוד ועדה) שתעסוק בנושא מבנה שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות לקראת שנת הלימודים הבעל"ט, ומנגד תקצה הממשלה סכום של מאה מיליון שקלים לצורך סיוע להורים בתשלום שכר הלימוד.