1. דורות של חכמה יהודית משוקעים במעשיות חסידיות, מהן כבדות ורציניות ומהן כאלו שקורטוב של הומור ואף יותר מכך טמון בהן.
מעשייה אחת, שנדמה שאין מי שאיננו מכיר אותה, מובאת בספרו המונומנטלי של אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, בראשית הפרק "עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים".
"רבי, – קבל חסיד לפני רבו, – מה אעשה ובני-ביתי מרובים ודירתי צרה? אמר לו הרבי: לך והכנס עזך לדירתך! תמה החסיד – ואת מצות הרבי קיים. לאחר ימים מועטים חזר ובא החסיד: רבי, מקום אין בדירתי להניח ראשי. אמר לו הרבי: לך כנוס את כל התרנגולים והתרנגולות לדירתך! כפף החסיד את ראשו – ואת מאמר הרבי עשה.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
ושוב חזר ובא החסיד: רבי, כלה כוחי... אין עוד בדירתי מקום לשבת. אמר לו הרבי: לך וגרש את העז מן הבית! למחר פרץ החסיד לחדרו של הרבי ופניו מבהיקים: רבי, החייתני... רווח לי...".
"עזבו אתכם ממילים כמו 'גירעון' או 'משבר פיסקלי', אני אסביר את זה הרבה יותר פשוט: באתי לשפץ את הבית, אבל אז גיליתי שבחשבון שלנו יש אוברדרפט. איזה אוברדרפט? מפלצתי, מבשר רע, הולך וגדל. איך זה קרה? כמו כל אוברדרפט: בזבזו המון כסף שלא היה, לא הגיע כסף שחשבו שיגיע, לקחו התחייבויות שאסור היה לקחת", כתב לפיד לגולשים באינטרנט.
לפיד גם הבהיר מה בכוונתו לעשות, והודה שנעים זה לא יהיה, "זה מה שאני הולך לעשות: להיכנס בו בכל הכוח. נעבוד קשה, נצטמצם, נוריד הוצאות, נקצץ גם במקומות הכואבים. יהיה קשה, יהיה מלחיץ, אבל יש לזה גם יתרון: אם נעשה את זה עכשיו, זה לא יהיה ארוך".
את דבריו של לפיד ניתן לסכם במשפט אחד קצר, "חברים, אני הולך לקצץ, המון, וכולכם תרגישו את זה". מטרת האיגרת שכתב לפיד היא פשוטה, להפחיד את כולנו. להפחיד את יו"ר ההסתדרות, להפחיד את המעסיקים, להפחיד את השכירים ולהפחיד את העצמאים. לפיד מבקש מכולם להיכנס לכוננות ספיגה, כאשר הנחמה היחידה שהוא מעניק במקביל היא: זה יהיה קצר.
3. על מנת להכיר את ההלצה החסידית שצוטטה לעיל לא חייבים להחזיק בבית את ספרו של דרויאנוב, אם כי סביר בהחלט שבחיפוש בביתו של לפיד תמצאו את הספר המדובר. מה שמטריד בימים אלו את לפיד איננו המשבר הכלכלי וגובה החוב של ישראל. כאיש תקשורת לשעבר, לפיד מוטרד הרבה יותר ממה שחושב הציבור הישראלי על דרכו במשרד האוצר. לפיד חושש שמשרד האוצר יהווה עבורו אקורד סיום מפואר לקריירה פוליטית קצרה, וזאת עקב הקיצוצים הבלתי נמנעים בתקציב המדינה. לפיד חושש שהציבור לא יגלה הבנה למהלכים אותם הוא נאלץ לנקוט ועל כן נוקט בטקטיקה מוכרת מתורת ניהול המשברים.
מדובר בטקטיקה המשלבת שתי עצות ידועות ומוכרות. הראשונה הולכת בהשראתו של הרבי מהמעשייה, לפיה בשביל לתת למישהו תחושה טובה לא צריך שום דבר חוץ ממצוקה ראויה לשמה לפני כן. תחושת המצוקה המוקדמת גורמת לתחושת הרווחה הבאה אחריה להיות משחררת במידה כזו שאיש איננו זוכר שלמעשה מדובר בחזרה לאותו המצב שהיה ערב המצוקה הגדולה, ובאותה עת נתפס כמצב לא מוצלח במיוחד. העצה השנייה, מוכרת לא פחות, אומרת בערך כך: "ספר את החדשות הרעות כבר בהתחלה". כידוע לכולנו, אין מי שלא שמח להיות מופתע לטובה. אנשים מוכנים לספוג חדשות רעות, אך נהנים הרבה יותר מחדשות טובות. אם תספר את כל החדשות הרעות כבר בהתחלה בהמשך ישארו בציקלונך החדשות המשמחות, אותן תוכל לטפטף כאוות נפשך בזמן ובמקום שאותם תראה לנכון.
4. ההנחה לפיה עובד לפיד היא שהמצב איננו רע כל כך, הוא פשוט רע יותר ממה שנדמה למרבית הציבור. על מנת לטפל מבחינה תקשורתית בסיטואציה שנוצרה, להכין את דעת הקהל ואולי גם למנוע מחאה חברתית, הוא יוצר תחושת משבר יזומה. לפיד מבקש ליצור בציבור תחושה כפולה. תחילה להבהיר שהמצב כעת הוא מעין "שעת חירום" שלהתמודדות עימה כולם מתגייסים, ובסופה תבוא הרווחה. בנוסף, את שעת החירום ירגישו כולם בכיס, מי שלא מרגיש אותה בכיס הוא בר מזל במיוחד. לפיד יודע שהצגת המציאות היא מעוותת, אולם כאיש תקשורת הוא יודע שאין אדם מרוצה יותר מזה שמרגיש בר מזל. העובדה שישראלים רבים מאוד יחושו בשנה הקרובה ברי מזל - טובה לו מאוד.
5. הקיצוצים התקציביים שאותם מבטיח לפיד יהיו כואבים מאוד, אך בניגוד לרושם שלפיד מנסה ליצור הם לא יהיו כואבים לכולם. מי שיסבול קשה מאוד מהקיצוצים המתוכננים יהיו השכבות הנמוכות, מעמד הביניים יפגע יחסית מעט. לפיד גורם לחלק גדול מהציבור לחוש שהשד איננו נורא כל כך, למרות שלאחרים השד יהיה נורא מאוד. המטרה היא לדאוג לבוחריו הפוטנציאליים וליצור תחושה יחסית טובה בקרבם, מתוך תקווה שמעמדו יתחזק במהלך הקדנציה הקרובה ולא יחלש.