שליט מתחת לרדאר / עדי גרסיאל
איך שהזמן עובר. כבר שנה וחצי שגלעד שליט הוא אדם חופשי, ובתקופה הזו הוא הספיק לעשות הרבה: לכתוב טורי ספורט ב'ידיעות אחרונות', לטייל בעולם, לבלות במועדונים ובאירועים, להיפגש עם שועי עולם וסתם סלבס ואולי גם לעזור קצת לאבא בניסיונו הכושל להתמודד ב'עבודה'. וההישג האחרון והטרי: חברה חדשה ומתוקשרת!
כל אלה קיבלו סיקור אוהד, שכמובן לא מדגדג אפילו את הטיפול האינטנסיבי שקיבל מהמדיה בהיותו בשבי. זה כלל, בין השאר, למי שהספיק איכשהו לשכוח, מעקב אובססיבי אחרי כל יוזמה – הפגנה, שיר, קריאה, צעדה, כרזה, ספר – למען שחרורו, ספירה של מספר הימים שלו בשבי וגם סיקור של הרקע המשפחתי שלו - כולל הדוד שנהרג במלחמה, הסבא, האח וחברתו וכמובן ההורים.
ההקדמה הזו מתייחסת לכתבה גדולה שפרסם בן כספית בשבועון 'סופהשבוע' בערב פסח. תחת הכותרת "הסיפור האמיתי: כל מה שסיפר שליט לחוקריו בצה"ל אחרי שחזר מהשבי", מגולל כספית את נסיבות נפילתו של שליט בשבי, כפי שסיפר בתחקיר המבצעי לאחר שחרורו. שליט הביע חשש מהתחקיר המבצעי, מספר כספית, מכיוון ש"הוא ידע שלא מילא את תפקידו כלוחם קרבי בצה"ל ולא עשה את המינימום על מנת למנוע את חטיפתו. הוא ידע שבעצם הסגיר את עצמו, נפל בשבי בלי לירות כדור, למרות שיכול למנוע את האירוע כולו בקלות יחסית".לטענת כספית, על פי התחקיר, צוות הטנק של שליט שבר שמירה, שליט תפקד כ'ראש קטן', לא הכיר את הגזרה ולא האזין לתדריכים שהתריעו על כוונות חטיפה של החמאס. לאחר התקפת המחבלים החליט שליט לא להילחם, למרות שכושר הלחימה של הטנק לא נפגע, ויצא בידיים ריקות כדי להיכנע למחבלים.
לכאורה מדובר בסקופ אדיר: תמלילי החקירה של גלעד שליט שבהם הוא מגולל שלב אחר שלב את פרטי החטיפה שהסעירה את המדינה. אמנם זו חשיפה של כלי תקשורת חדש, שמתחריו לא ששים לסייע לו להתרומם, אבל כשמדובר בחייל הישראלי הכי מפורסם בעולם, פרט אולי למשה דיין - מי יכול להתעלם? מסתבר שכמעט כולם. הכתבה הארוכה התקבלה בשתיקה תקשורתית רועמת ולא זכתה לאזכור או לפולו-אפ בכלי התקשורת הגדולים. נדמה שמיותר אפילו להסביר מדוע.
את הכתבה חותם כספית בדרישה כי "לצד השמחה והחגיגה, צריך להיות גם חשבון נפש. גם מצדה של המדינה, ומצדו של הצבא, וגם אצל שליט". ואנחנו מוסיפים, גם אצל מי שדיווחו וסיקרו בהתרגשות כה רבה על הפרשה וגיבוריה.
שבוע המגזרופוביה / חני לוז
ביום שבו התקיים כנס 'קוממיות' בעיר רמלה, כשכוחות השמאל הנאורים מנסים בכל דרך לכפות על ח"כ רות קלדרון שלא להשתתף בדיון פתוח קשוב ודמוקרטי, פורסם בעיתונות כי בני אותו מיעוט קולני-עוצמתי מנסים לדחוף הצעת חוק שתגן על מוציאי דיבה בשם דת הדמוקרטיה. על פי הצעת החוק, בית המשפט יוכל למחוק על הסף תביעה משפטית, אם היא באה להרתיע את הציבור מהשתתפות בהליך דמוקרטי או בשיח הציבורי, ובכלל זה פרסום עיתונאי שיש בו עניין לציבור.
כלומר, כל מי שחשקה נפשו להתעלל בהבל פיו בשמו הטוב של מאן-דהוא, שבדרך כלל סובל משיוך למגזרים מסוימים, יוכל לעשות זאת ולא לשלם כל מחיר - כל עוד הוא חוסה תחת גג דמוקרטי תקין ונאור.
נוסיף לכך את התקיפה-רבתי של השמאל בביטאונו 'הארץ' על חברת הכנסת החדשה, אך הוותיקה במסדרונות הכנסת, אורית סטרוק, וקיבלנו תבנית חשיבתית חדשה: המגזרופוביה.
הם מ-פ-ח-ד-י-ם. במשך עשרות שנים הם הצליחו, דרך חוקים ישנים ונורמות שליטה לא דמוקרטיות, להנציח את ההוצאה של המגזר הדתי על גווניו ממרחבי חופש הביטוי בעלי המימון הממלכתי והציבורי הכבד, והצליחו, בפועל, לכפות סדר יום ומרחב ציבורי נקי ממגזרים בעלי אג'נדה לא נכונה פוליטית. הם הצליחו לכפות שיח פסיאודו?דמוקרטי, רק שקשה להם מאוד עם המציאות החדשה: המרחב הציבורי החדש שמדלג על שומרי הסף המסורתיים בעיתונות הופך לעוצמתי יותר, וכלי תקשורת כמו 'הארץ' הופכים ללא רלוונטיים. האינטרנט והפייסבוק מאיימים על ההגמוניה.
ניסיון סתימת הפיות שהיה השבוע מוכיח שוב את מה שכולנו יודעים: יש מי שמחפשים בכל דרך שלא לתת ביטוי לדעות ולהשקפות של הציבור ה'אחר'. מפריע להם שמתקיים שיח אמיתי ומסוכן. למה? כי מעבר לעוצמה התקשורתית הדורסנית שבידם, הטענות שלהם עלולות לצאת מנוצחות בשיח דמוקרטי פתוח ואמיתי. וזה כבר יכול להיות ממש מסוכן לדמוקרטיה.
קושיות לאחר הפסח / ישראל מידד
בעקבות הידיעה על חתימת הסכם בין הרש"פ לירדן, לפיו האחרונה תהיה פטרון המקומות הקדושים בירושלים, חשבתי על תסריט דמיוני. ראש הממשלה שהוא גם ממלא מקום שר החוץ יושב במעונו כמנהגו ומתראיין, בזה אחר זה, לשלושת ערוצי הטלוויזיה.
שאלה: ראשונה: "אדוני ראש הממשלה ושר החוץ, לפי הדברים שנאמרו בעמאן בעבר הירדן, ישראל מתכוונת 'לחלק את מתחם הר הבית'. האם הממשלה אכן שוקלת להקצות מקום שבו יהודים יכולים לקיים תפילה בציבור ללא הפרעה?"
שאלה שנייה: "בהודעה של המלך וראש הרשות הפלשתינית, הם מציינים את מאמצי 'הייהוד' שעושה ישראל בירושלים ואת הצורך 'להגן על ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות'. האם המונח 'ייהוד' מקובל עליך כמתאים למציאות שבה בעצם מוסדות אסלאמיים ממשיכים להרוס כל זכר לנוכחות יהודית בת 3,000 שנה בעיר? האם תעביר מסר למלך שהתיאור הזה אינו מתאים לשתי מדינות שהשלום שורר ביניהן? ובנוסף, האם משמעות חסרונם של מקומות קדושים ליהדות בהצהרתם מדאיגה אותך?"
שאלה שלישית: "על פי סעיף 9 לחוזה השלום בין ישראל לירדן, כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית וכן חירות הפולחן הדתי. עד היום, מאז חתימת החוזה ב-1994, אין כל חופש פולחן ליהודים בהר הבית. האם בתקופת כהונה זו של ממשלתך המצב העגום הזה ישתפר?"
שאלה רביעית: "אדוני שר החוץ בפועל, חוזה השלום גם מעניק 'בשעה שייערך המשא ומתן על מעמד הקבע... עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה'. איך אתה מבין סעיף זה? איזה תפקיד יש לירדן לדעתך? ומכיוון שישראל עדיין איננה מנהלת שום משא ומתן על מעמד הקבע, האם אתה רואה בהסכם הנוכחי בין הרש"פ לבין ירדן הפרה של חוזה השלום?"
והנה שאלה חלופית: "שר ההקדשים הפלשתיני, מחמוד חבאש, טוען שחתימת ההסכם מאשרת, ואני מצטט, 'את הריבונות הפלשתינית על כלל פלשתין - כולל בירתה, מזרח ירושלים'. האם הצהרה זו מקובלת עליך? ואם לאו, באילו צעדים תנקוט בתגובה?"
מה אתם אומרים, יש סיכוי שריאיון כזה יתקיים בעתיד הקרוב?
ביקורת הנקרא
מקורבי לפיד: "הכוונה הייתה ל-20 אלף ברוטו" (nrg-מעריב)
מה השלב הבא שייחשף, שלפיד דיבר בכלל בשקלים ישנים?
"לפיד חושף טלפיו" (כותרת ב'המבשר')
אותנו לימדו בטירונות שלא כדאי לרוקן את כל המחסנית בצרור הראשון
"נדמה שאין גבול לשחיתות שבה נגועה הפעלת צה"ל בהתנחלויות" (מאמר מערכת, 'הארץ')
תזכירו לנו את המאמר כשיועלה הרעיון שהצבא יפנה יישובים
חדשות בחדשות
איש התקשורת הוותיק ניסים משעל עשוי להתמודד על ראשות עיריית רמת גן, כך פרסם 'ידיעות אחרונות'. משעל אישר כי פנו אליו בנושא, אך הוסיף שטרם החליט.
אתר העין השביעית דיווח כי עופר נמרודי, שמכר לחברה שבשליטתו את בית 'מעריב' כשהיה בעלי העיתון, תובע את הבעלים הנוכחי, שלמה בן-צבי, על חוב שכירות בגובה של כ-2 מיליון שקלים.
הרשות השנייה פרסמה השבוע הנחיות מפורטות לזכייניות בנושא הפקה ושידור של תכניות הריאליטי. זאת בהמשך לחשיפת 'ידיעות' על הכדורים הפסיכיאטריים שחולקו למשתתפים ב'האח הגדול'.