שרת המשפטים, ח"כ ציפי לבני, השתתפה הערב (ראשון) בעצרת הממלכתית לציון יום השואה והגבורה שנערך במכון משואה.
"לזכור ולא לשכוח כך חינכנו אותי כך אני מחנכת את ילדי", פתחה לבני את דבריה, "לזכור את אימי השואה ולקחיה זהו הציווי הלאומי עבור אלה שהיו שם ואלה שנולדו כאן".
"וכפי שהזכרון הוא ציווי לאומי יש לנו אחריות לאומית כלפי אותה קבוצה החיה בתוכינו, עדיין חיה, קבוצה שהייתי רוצה בשבילם שישכחו אבל גם אם ירצו לא יוכלו לשכוח, אלה ניצולי השואה פליטי השנאה שמצאו כאן מקלט במדינת הלאום היהודית שקמה אחרי הזוועה אבל לא די במקלט פיסי לא מספיק רק לשרוד".
"לשרוד הם כבר הוכיחו שאפשר מגיע להם יותר כבוד וביטחון הכבוד שנלקח מהם כשהם צריכים להושיט יד ולבקש מממשלת ישראל כסף לאוכל ותרופות".
"הפחד שחזר והפעם הפחד מפני אלה שפורצים ושודדים אלה שמכים אותם בבית או בפארק. צריך לבער את התופעה האיומה של אלימות נגד זקנים, אני מודה שכשאני שומעת על אלימות כלפי ניצול שואה הבטן מתהפכת יותר".
"אנחנו חייבים בתיקון הזה לא רק בשבילם אלא בשבילינו למען אותם ערכים שבשבילם קמה ישראל ערכים שהם הרבה יותר ממקלט פיזי".
"אני רוצה להכות גם על חטא קדמון, על כך שדברנו עליכם כצאן מובל לטבח, נכון שהכונה היתה טובה ,המילה טבח נועדה להדגיש את הזוועה והמילה צאן את תמימות ההולכים אבל היתה בה גם קצת התנשאות של הלביא שהפכנו להיות ,במדינה שנלחמת על קיומה בה האתוס הוא של גבורה בקרב יום השואה הפעם עומד בסימן גבורת הנלחמים אלה שהרימו את נס המרד, גבורה שלא תתואר בתנאים לא אנושיים".
"אבל בעיני גבורה היא גם גבורת אלה שניספו ללא קרב ואלה שהצליחו לשרוד אני גאה בכולם. כולם בני עמי. אלה שנספו דוברי גרמנית רהוטה לבושי חליפות וגלוחים, אלה עם הזקן והשטרימל, אלה מהכפר הנידח ואלה מהעיר הגדולה".
"לפני שהזרימו את הגז לתא ,לקחו מהם את הסימנים שהפרידו בינהם ונעלי העקב העירוניות נזרקו בערימה בצד המגפיים הבלויות מהכפר והפאות השחורות שנגזזו מיהודי דתי הצטרפו לערימת השיער הבלונדיני שנגזז מילדה ממשפחה שחשבה לרגע שהיא גרמניה בת דת משה וכל שנשאר היה בני אדם מחוברים בזהותם היהודית עד מותם".
"אפר הנספים ישאר חלק מחיינו נישא גם באויר הצלול כיין ישראל של היום היא מדינה חזקה שזוכרת את חולשת עמה מדינה שחיה בהווה אבל מצווה לזכור את ההסטוריה לזכור לא בבהלה לא בחרדה לזכור מתוך ביטחון לזכור בידיעה שאזרחי ישראל לא נמצאים במצבם של יהודי ארופה בשואה וכל השוואה של דבר מה לשואה עדיף שיכחד מהלקסיקון".
"תפקידינו להסתכל קדימה ולעצב את העתיד לזהות סכנות אבל גם הזדמנויות לראות בעוד מועד לאן מוביל המסלול בו אנו נמצאים ולפעול בעוד מועד ופעולה אינה רק גבורת המלחמה מתוך תחושת הקרבן אלא גם תקוות החזקים וגבורת השלום".