כשאביה של שרה קמינסקי, עיתונאית צרפתית, החל להזדקן, היא הבינה שהיא חייבת להכיר את דמותו של אביה יותר לעומק.
אביה, אדולפו קמינסקי, יהודי צרפתי ממוצא ארגנטינאי, נעתר לה והיא ישבה נדהמת כשרשמה את עלילותיו.
קמינסקי, כלוחם מחתרת ותיק, לא שש לחשוף את סודותיו, ולכן לראשונה בחייה שמעה שרה על חייו של אביה.
קמינסקי הצליח להינצל ממשלוח להשמדה, והחל לזייף תעודות מסוגים שונים על מנת להציל כל מי שרק אפשר מהשמדה. הוא חבר לרזיסטאנס - המחתרת הצרפתית וניפק עבורה כמות עצומה של תעודות יחד עם חבריו.
הוא מתאר בספר יממות שלמות שחברי "המעבדה" בקושי עצמו עין, כי ידעו שכל תעודה שלא יספיקו לייצר עד שבעליה יילקח - משמעותה גזר דין מוות. וכך עד סוף המלחמה.
בסוף המלחמה חבריו הציוניים של קמינסקי רצו לעלות לארץ, והוא המשיך לספק תעודות מזויפות על מנת לסייע למעפילים. ובכל פעם - לצלם את האנשים, ללמוד את סוג התעודה, הדיו, להכין חותמות זהות ועוד.
קמינסקי עצמו בחר שלא לעלות לארץ, ורצה להמשיך במעשיו בצרפת, כמסייע ללוחמי חופש בארצות שונות. עם שמחתו על השחרור מעול הנאצים, רצה לסייע לכל אומה משועבדת במאבקה נגד הכובש.
בספר נעדרות דילמות מהותיות, כמו סיוע לארגונים הפוגעים גם בחפים מפשע, ארגונים של טרוריסטים וכדומה. הוא סייע לאלג'יראים נגד השלטון הצרפתי, למורדים בספרד, יוון ועוד.
עם השנים נעשה מסוכן עבורו בצרפת כיוון שסייע למורדים, ולאחר עשרות שנים פרש מעבודתו והוא חי כיום באלג'יר.
ביתו שרה כותבת את הספר בנותנה לאביה את כל הבמה, אך פה ושם ניכרת הפתעתה מהחיים שחי אביה, המחירים הכבדים ששילם בתחום האישי, הבריאותי, הכלכלי והמשפחתי, והמסירות שלו למשימה של הצלת חיים.