במסגרת יום השואה ועל רקע הגל האכזרי של תקיפות ניצולי שואה, אבי דיכטר, מי שהיה השר לביטחון הפנים וראש השב"כ וכיום מכהן כיושב ראש הקרן לרווחת נפגעי השואה, טוען שחובה לפתור את התופעה האכזרית הזו - כאן ועכשיו.
"דווקא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אנחנו צריכים לדבר על אחת הבעיות החמורות של החברה שלנו", אמר דיכטר בראיון לערוץ החדשות של הערוץ השני. "זאת בעיה ערכית וחינוכית מהמדרגה הראשונה, שאותי מדאיגה מאוד - אובדן הערך 'והדרת פני זקן'. בתור נער גדלנו על המשפט הזה, וזה בא לידי ביטוי החל ממתן מקום באוטובוס לזקן שעומד ועד למתן עזרה בחציית מעבר חצייה. אם היינו מחנכים למשפט הזה היה קל מאוד להגיע למצב שבו קשישים הם מחוץ לתחום האלימות, פשוט לא נוגעים בהם".
"זה ברור לכולם שהענישה פשוט לא מספיקה, אבל בסופו של דבר קשה להגיע לענישה מחמירה של עונשי מאסר כבדים על הכאת קשישים אם התוצאה היא לא פציעה קשה מאוד. זאת עובדה שהחלק האמוציונאלי מתאדה בהליך המשפטי ואין מה לעשות נגד זה. ההתמודדות שלנו חייבת להיות דרך הפן החינוכי - לא יכול להיות שאדם ירים יד על קשישים מבלי שצו מצפונו וההיגיון שלו יעצרו אותו", טוען דיכטר.
בראיון חזר דיכטר לימיו הראשונים בצל הוריו, ניצולי שואה בעצמם. "בתור ילד לא עלו על דל שפתותיי המילים סבא, סבתא, דוד, דודה. כל אדם עם שיער לבן היה סבא וכל מבוגר היה דוד. לגדול בתור דור שני לניצולי שואה זה מחלחל לתוך כל תחומי החיים, כבר בתור ילד אתה מקבל שיעור קשה מאוד בהיסטוריה.
"צלחת של ילד לניצולי שואה למשל, היא יותר נקייה מצלחת שיוצאת היום מהמדיח. אין דבר כזה שאתה משאיר אוכל בצלחת, ואם אתה כן משאיר את האוכל אתה מקבל את המשפט הקשה של אמא שאומרת 'תגמור הכל, לנו לא היה מה לאכול'. זה הגיעה אפילו לרמת התסרוקות שהקפידו שהשיער יסורק רק ימינה ולא שמאלה, כי שמאלה הייתה התסרוקת של היטלר. בתור ילד לא כל כך הבנתי את המשמעות של זה, אבל כשאתה גדל אתה פתאום קולט מה בעצם חוו ההורים".