המקום: חנות המכולת הקרובה לביתכם. הזמן: אסרו חג הפסח. הנוכחים: ילדכם הצעיר ובעל המכולת. החשבון: שקית חטיפים לא קטנה. התמורה: דמי האפיקומן שקיבל הילד מסבא וסבתא.
לא חבל? האם החופש הזה הוא בריא? הורים רבים יענו שזו ההחלטה של הילד מה לעשות בכסף שהוא קיבל. אמירה זו מגיעה מהנטייה שלנו לגונן על הילדים שלנו, ומביאה אותנו להימנע מלדבר איתם על כסף. כדי להוכיח להם שאנחנו מפרנסים טובים ואין להם מה לדאוג, נוצר אצלנו צורך לתת לילדים את הרגשה שאנחנו יכולים לקנות הכול. אמנם התפיסה הזו נכונה עבור הגיל הצעיר מאוד, אבל כאשר אנו משדרים כך לילדים הגדולים יותר, הם חשים שהשדר אינו אמיתי ואנחנו גם מחמיצים את התפקיד שלנו כהורים לחנך למודעות כלכלית.
אין צורך לפתוח עם הילד את חשבונות הבנק, וגם לא להסביר לו כיצד אתם מתכוננים לשלם את חשבון הבר מצווה הקרובה. החינוך, כמו כל דבר, מתחיל בפרטים הקטנים.
לימוד ערך של כסף מתחיל בהבנה היחסית של הרבה ומעט, בהבנה על מה שווה להוציא כסף ומה הוא בזבוז. ילד בגיל בית הספר היסודי שמקבל דמי כיס צריך הכוונה וייעוץ. ניתן ללמדו על מוצרים מתכלים לעומת מוצר עמיד, או על חיסכון לקראת משחק גדול שיוכל לקנות בעתיד. בגילאים הבוגרים יותר אפשר גם להקציב סכומים למטרה מסוימת, ובמידה והילד מעוניין בפריט שעולה יותר - להטיל עליו את האחריות להשלמת הסכום.
ילד או מתבגר שאינו מבין ערך של כסף גדל להיות מבוגר שחסר לו בסיס מאוד גדול לחיים. שיתוף הילד החל מגיל צעיר יהפוך את העיסוק בכסף והחשיבה הכלכלית לטבעית, ויסיר את המחסום שקיים אצל רובנו משיח כלכלי.
הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה