הפתרון למשבר: להסיר מכסים ולבטל הקביעות

בלוגר הבית של המדור הכלכלי - ביטולה המוחלט של הקביעות בשוק העבודה ושינוי מדיניות המכסים הם המפתח לשיפור מצבו של אוצר המדינה.

אמיר וייטמן , ד' באייר תשע"ג

למנוע הגבלת חשבון
למנוע הגבלת חשבון
צילום: פלאש 90

פסח, חג חרותנו, מאחורנו, והמדינה מתפנה עכשיו לעיסוק בתקציב ובגירעון.

כפי שכתבתי בטור זה פעמים רבות, אין ארוחות חינם והמצב התקציבי הבעייתי של המדינה נובע באופן ישיר מהוצאות בלתי מבוקרות שאפיינו את הממשלה הקודמת, בעיקר בשנתיים האחרונות של הקדנציה, וביתר שאת לאחר מחאת הקיץ של 2011, כאשר מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לכסף חינם. בעקבות אותה מחאה, הוקמה ועדת טרכטנברג והממשלה החלה לחלק הרבה כסף, על ימין ועל שמאל. מעונות יום, תקציבים חברתיים, קצבאות, ובעיקר, כמובן, מגזר עובדי המדינה בתמיכתה של ההסתדרות, קיבלו הטבות מפליגות ואת עלותן אנחנו חייבים לשלם היום בדמות של קיצוץ והעלאות מיסים.

כפי שכתבתי באותה תקופה פעמים רבות, זה היה צפוי מראש. כסף לא גדל על עצים וצריך להביא אותו ממקור זה או אחר. בהנחה שהגירעון ייבלם ב"ה ושההתנהלות התקציבית השוטפת של המדינה תחזור לפסים של שפיות ושל גרעונות קטנים, אולי כדאי להציג בקווים כלליים אלטרנטיבה מעשית להחזרת התקציב לאיזון מתוך רצון לתמוך בצמיחת המשק גדולה ככל שניתן, שזאת מטרת המדיניות הכלכלית.

קודם כל, ולפני הכל, הזמן הגיע לנצל את המבנה הקואליציוני הנוח יחסית לרעיונות שוק חופשי על מנת לפתוח את השוק המקומי לתחרות, פעם אחת ולתמיד. נפתלי בנט מחזיק במשרד שהינו אולי החשוב ביותר בכלכלת ישראל, משרד התמ"ת, או, בשמו החדש, משרד הכלכלה. בנט דיבר הרבה על תחרותיות ודבריו בהחלט ערבים לאוזניי, אך הזמן עכשיו הגיע לעבור למעשים. המעשים פשוטים ואפילו בחלקם כלולים בהמלצות ועדת טרכטנברג: יש לבטל כליל בתוך פרק זמן סביר, שלא עולה על הקדנציה הנוכחית, את הפרוטקציוניזם בישראל.

קודם כל יש לבטל את כל מכסי המגן על כל המוצרים, וכמו כן יש להנהיג הכרה אוטומטית בישראל של התקינה הנהוגה בכל מדינות ה- OECD. הרי סוף כל סוף מוצר אשר נמצא כשיר לשימוש באירופה או בארה"ב לא צריך להוות מפגע בטיחותי בישראל. צעדים פשוטים אלה יתרמו תרומה משמעותית ומיידית למשק הישראלי ויוסיפו בתוך שנתיים עד שלוש בלבד לפחות 2% לצמיחה השנתית של המשק. מובן שגם ללא כל קיצוץ או העלאת מיסים, עצם האצת הצמיחה הכלכלית בקצב כזה תניב למדינה מיליארדי שקלים נוספים בתקבולי מיסים ותחשק את היחס חוב-תל"ג בקצב מהיר יחסית, שזאת המטרה של המדיניות הפיסקלית של ישראל בעשור האחרון, ובצדק רב.

בנוסף, יש להיכנס לעימות מול ההסתדרות ולהנהיג סוף סוף בישראל את מודל ההעסקה הנהוג למשל בדנמרק, כלומר ביטול מוסד הקביעות, הן בסקטור הפרטי והן, וזה קריטי, בסקטור הציבורי. בדנמרק, כל מעסיק, כולל המדינה, רשאי לפטר עובד ללא כל סיבה, וזה מאפשר שוק עבודה גמיש ומשגשג, ובמאמר מוסגר ראוי להוסיף שלפי מחקרים אירופאיים בתחום, העובדים בדנמרק מגלים את שביעות הרצון הגדולה ביותר מבין כל עובדי האיחוד האירופי, דווקא בשל אותה גמישות, למרות שהם מפוטרים בממוצע פי שניים יותר מן הגרמנים, למשל.

הנהגת גמישות תעסוקתית בישראל תאפשר לפטר עשרות אלפי עובדים מיותרים בשרות המדינה, לפחות, ותחסוך לקופת המדינה סכומי עתק לאורך זמן, וכן ישפר את השרות לאזרח על ידי הכנסת מושגים של יעילות גם בשרות המדינה. בנוסף, הניסיון הבינלאומי מלמד שמרבית המפוטרים ימצאו עבודה חדשה ויצרנית בתוך פרק זמן קצר, מה שגם יתרום לצמיחת המשק על ידי הגדלת כח העבודה היצרני במשק.

אפילו בלי להכנס לקיצוצים ההכרחיים בתקציב משרד הביטחון, בסובסידיות לתעשייה ולחקלאות, בקצבאות ובתקציבי הרווחה שיוצרים תלות במקום לעודד יציאה לעבודה, נקיטת הצעדים דלעיל תסגור חיש מהר את הבור התקציבי ותמשיך את מגמת הקטנת החוב הלאומי של המדינה.