נועם וארז – "הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו... איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה" (קינת דוד לשאול).
כך במילים נוראות הוד אלו - מסיים דוד המלך את קינתו על שאול ויונתן שנהרגו בגלבוע בקרב האחרון עם הפלישתים.
וכך בדיוק אני חש כלפי צמד הטייסים היקרים שנפלו בהתרסקות מסוק הקוברה.
שניהם מילואימניקים - מלח הארץ, כשרוניים ברמה גבוהה ביותר, בעלי מסירות נפש למשימה, והדבר העיקרי – אוהבים את עמם ואת ארצם עד בלי די.
גם אני זכיתי לטוס כמילואימניק בטייסת מבצעית. טסתי ביסעורים בטייסת "דורסי הלילה". חוויתי עשרות שנים את המילואים השזורים בחיים האזרחיים, ואני אומר מהמקום הכי מעריך ומוקיר – אוהבי ישראל אמיתיים היו נועם וארז.
הם - בגבורת היומיום שלהם, שבוע אחר שבוע, היו מוכנים לעזוב הכל ולהגיע לטייסת, ולטוס. זו גבורה אמיתית, לא הירואיות של פעם בחיים אלא גבורת היומיום "אפורה, עקשנית ושותקת".
זכיתי אף להיות מדריכו של נועם בטייסת היסעורים. הוא היה שם כשנה ורק רצה לעבור לקוברות. הבנתי לליבו ואהבתי אותו. בחור ערכי, צנוע, רציני ויסודי. קל להתחבר אליו וכיף להדריך טייס עם תכונות כאלו.
צר לי עליך אחי נועם, צר לי עליך ארז. אתם, האופי המיוחד שלכם, הנחישות, והמסירות שלכם, אלו הם באמת "כלי המלחמה" שלנו, ועליכם נכונה כל כך קינת דוד המסתיימת במילים – "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".
תהא נשמתם צרורה בצרור חיי האומה