אחרי 11 שנים בהן הם עוסקים בהנצחת השואה במסגרת הפרויקט "תיאטרון עדות - לספר כדי לחיות", שחקן תיאטרון הקאמרי עזרא דגן ורעייתו עירית דגן, מתחילים דרך חדשה - הנצחה של ראשית ההתיישבות בארץ ישראל.
את המיזם החדש מקדמים השניים במקביל לפרויקט תיאטרון עדות שעליו קיבלו את פרס החינוך של מכון משואה על מפעל חיים ביום השואה האחרון.
ביומן ערוץ 7 סיפר עזרא דגן על המיזם הנפתח במושב בית חרות שחוגג השבוע 80 להיווסדו. ביום חמישי יציגו במושב את המחזה "ואהבה כל הזמן", תוצאה של חצי שנת עבודה במהלכה קיימו בני הזוג דגן מפגשים משותפים לדור המייסדים של המושב, דור הביניים ודור הצעירים. מהסיפורים שסופרו במפגשים נולד הטקסט למחזה.
דגן מספר על הקשר המיוחד הנוצר בין בני הישוב הצעירים לבין ותיקי הישוב ודור הביניים המקבלים מהם את סיפורי התקומה. "בבית חירות הייתה עלייה מרתקת וצבעונית. הם מעלים זאת עם נוסטלגיה, הומור וקריצה של היום", הוא מספר.
ומה עם הכישרון? מסתבר שרצוי שיהיה אבל לא הכרחי. לעיתים תוך כדי עבודה עם הנערים המתוודעים לסיפורי דור המייסדים ומעוניינים להשתתף בהמחזתם מתגלים כישרונות במה הזוכים לחיזוק עידוד והכוונה מבני הזוג דגן, אך גם כאלה שזו להם הופעתם היחידה והאחרונה יש מקום על הבמה. דגן סבור שדווקא הראשוניות והבוסריות מביאה איתה משב רוח רענן חדש מסוקרן ומסקרן.
מהעבודה עם בני נוער יוצא דגן עם מסקנה חשובה ומרכזית אחת והיא: "יש לנו נוער נפלא". לדבריו הוא עצמו נדהם לגלות זאת, אך לצד השיח על אלימות בנוער, על חוסר התחשבות וכו' מסתבר שבחינוך ניתן להגיע להישגים, לרצון להתחבר ולהתעניין בדור הוותיק ובמורשתו, לכבד זה את זה ולהגיע לשיתופי פעולה מפתיעים. לדבריו ייתכן וטמונה כאן הוכחה לכך שהמבנה הסטנדרטי של כיתות עם שולחנות וכיסאות אינו הדרך היחידה לחינוך בני נוער וניתן לפנות לאפיקים אחרים, שונים לחלוטין.
לאחר העבודה ב'בית חירות' מקווים בני הזוג דגן לקדם את המיזם גם לישובים אחרים בהם ניתן יהיה לקשור בין דור הוותיקים, דור הביניים והדור הצעיר דרך בימת התיאטרון.