אחרי שרוסיה הודיעה שהיא תספק את מערכת הטילים המתקדמת מתוצרתה לסורים, הופיעו אצלנו בתקשורת כותרות שבישרו על חזרה למלחמה הקרה. אלו פשוט דברי הבל. ראשית כול, חידוש המלחמה הקרה תלוי ברצון שני הצדדים לאסור מלחמה זה על זה, מה שאינו בראש של הרוסים ובוודאי לא של הממשל האמריקני. מדובר בסך הכול ביחסים תחרותיים עם עקיצות פה ושם, אבל האלמנט האידיאולוגי בסכסוך חסר כאן לחלוטין.
אם נסתכל על הצד האמריקני, הן בממשל והן בדעת הקהל אזכור המילה מלחמה מעורר סלידה ובהלה. ממשל אובמה ותומכיו סבורים שארה"ב אינה מסוגלת ואינה צריכה לפעול לטיפוח ערכים דמוקרטיים במדינות זרות, ובמיוחד לא במעצמה כמו רוסיה. מעבר לכך, הממשל השקיע מאמצים במה שהוגדר "אתחול מחדש" של היחסים עם פוטין. הממשל עדיין מעמיד פנים שהמדיניות הזאת צלחה לו, ממש כמו שאובמה ממשיך לשבח את ידידו הטוב ארדואן, שאותו אירח ברוב הדר ופאר בבלייר האוס - אכסניה השמורה לאישים שהממשל חפץ ביקרם. אז מה זה חשוב שארדואן הפר את הבטחתו למזכיר המדינה ג'ון קרי אשר תיווך בינו לבין נתניהו, וטורקיה ממשיכה בניסיונותיה להעמיד לדין את קציני השייטת גם לאחר שישראל התנצלה.
ומה בכך אם ארדואן הביא בפמלייתו את אביו של אחד מה'שאהידים' שמצאו את מותם על סיפון המרמרה. הממשל מוכן גם להבליג נוכח העובדה שארדואן, כחלק מניסיונו להפוך את התקשורת הטורקית לפודל, השתלט על עיתון אופוזיציוני והעביר אותו לחתנו. זוטות שכאלו לא יפריעו לידידות המופלאה. וכך דובר הבית הלבן היה מסוגל להוציא לעיתונות סיכום של הביקור המדבר על "הערכים המשותפים" ועל "חזון משותף על הדרך לקדם נושאים דו-צדדיים, אזוריים ובינלאומיים אשר ממשיך לקרב את ארצות הברית וטורקיה".
אז נכון שפוטין עושה למזכיר המדינה ג'ון קרי סדרת חינוך ומייבש אותו שלוש שעות לפני שהוא נפגש איתו. רוסיה גם עוצרת "איש סוכנות הביון המרכזית" של ארה"ב ערב בואו של קרי, ומציגה אותו בתקשורת אזוק ועצור. כי בדעת הקהל הרוסית אוהבים הצגות של קשיחות כלפי האמריקנים, בגלל תחושת הנחיתות של הרוסים כלפי המערב וכלפי ארה"ב בפרט. אולם לרוסיה אין כל עניין להשפיע על המשטרים במדינות המערב. היא דורשת מהם כבוד ומקבלת כבוד - למשל בחקירת מקרה המוות של איש שירות הביון הרוסי לשעבר אלכסנדר ליטבננקו, שהורעל בחומר רדיואקטיבי. מלחמה קרה או שלום - ככה ייעשה לאיש שערק למערב וזימר על קשרים בין סוכנויות הביון הרוסיות לפשע המאורגן. אז למרות שליטבננקו היה אזרח בריטי בשעת רציחתו והרצח בוצע על אדמת בריטניה, הוחלט על פי בקשת שר החוץ הבריטי להתעלם מראיות לגבי מעורבותם של סוכנויות זרות (קרי רוסיות) ברצח.
כאשר הרוסים תומכים באסד, לא מדובר במלחמה קרה אלא בביזנס. בשאר אסד, כמו אביו חאפז, אִפשר לרוסים בסיס לפעילות ימית במזרח התיכון. סוריה היא קליינטית ותיקה של מוסקבה בעסקאות נשק, וחייבת לרוסים כספים שיירדו לטמיון אם ינצחו המורדים. כך מתנהגים כלפי לקוח ותיק - לא נוטשים אותו כפי שארצות הברית נטשה את מובארק. זאת ועוד: רוסיה, כמו ישראל, לא בטוחה שמשטר חלופי המושתת על קנאות אסלאמית סונית ייטיב עמה. לרוסיה בעלת המיעוטים האסלאמיים הגדולים יש סיבה טובה לחשוש מהתחזקות האסלאם הקיצוני, ולכן היא רואה את האמריקנים כנאיביים. משלוחי נשק והגנה על משטר אסד במוסדות בינלאומיים הם מחיר זול שבו רוכשת מוסקבה כרטיס כניסה לכל דיון על ההסדר העתידי בסוריה. פוטין לא מתכוון להיות ממודר מהסדר כזה, כפי שקרה לו בנושא לוב לאחר הפלתו של קדאפי.
יש עתיד ורוד
'הארץ' יצא השבוע בכותרת חגיגת המספרת על "הישג לפרנסואה הולנד: צרפת אישרה סופית נישואים חדמיניים". רבים מקוראינו יאמרו לעצמם אוי לאותו הישג, ומצד שני יתהו מה זה נוגע לנו. האמת היא שזה נוגע לנו בהחלט, כי מעבר לחיזוק מגמה עולמית שלילית שעלולה לפגוע בערכי המשפחה גם אצלנו, אנו עלולים להיתקל במהדורה ישראלית של הסיפור הפוליטי שעומד מאחורי המהלך של ראש ממשלת צרפת.
ה"הישג" של הולנד מגיע על רקע כישלון מהדהד של הממשלה הסוציאליסטית בצרפת להפיח חיים בכלכלה, שנכנסה למיתון עמוק. היות והולנד בינתיים מהווה אכזבה עמוקה לבוחריו, הוא היה זקוק להישג אשר יחזק את המוניטין שלו בתוך מחנהו. אז אם לא מצליחים לספק לבוחרים תעסוקה, לפחות ניתן להם נישואין חדמיניים. באותה שיטה פועל גם ראש ממשלת בריטניה דיויד קאמרון, למרות שהדבר מעורר תסיסה נגדו בתוך מפלגתו השמרנית. גם נשיא ארצות הברית ברק אובמה פעל בדרך הזאת כאשר לא הצליח להביא להתאוששות כלכלית.
במקרה או שלא במקרה, שר האוצר יאיר לפיד, אשר סופג אש תקשורתית והפגנות, בחר להזכיר השבוע לכולם שמפלגתו תפעל לקידום נישואים אזרחיים ונישואים חדמיניים בישראל. בכך ביקש לאותת למצביעיו שגם כאשר הוא נאלץ לקחת אחריות על תקציב הגזירות, ביש עתיד לא זנחו את היעדים החשובים לשמאל.
גם בפוליטיקה החדשה פועלים שיקולי קח ותן ושמירה על הון פוליטי. מי שפוגע בלפיד דרך התקציב, עלול לקבל בתגובה ניסיון שלו להביא לבוחריו הישגים בנושאי דת ומדינה. גם בענייני דת ומדינה עדיף ללכת (כמו שנעשה בנושא הרישום לנישואין) על חקיקה שתאפשר לשותפות הפוליטיות לראות בה הישג, במקום לבחור במהלכים שיעוררו אצלן תביעה לפיצוי.