המזרחן והמשפטן, ד"ר גיא בכור, מתייחס ביומן ערוץ 7 למינויו של ראש ממשלת הרש"פ הבא, ראמי חמדאללה, וקובע כי טענותיו של החמאס נגד חוקיותו של המהלך הן טענות מוצדקות.
בכור מחריף את דבריו וקובע כי על ישראל לזכור ולהפנים כי כהונתו של אבו מאזן כמו גם כהונת הפרלמנט שלו אינה חוקית, וככזו כל הסכם מולה לא יוכל להיות תקף משפטית.
על חמדאללה אומר ד"ר בכור כי מדובר באדם שאינו פוליטיקאי, אדם שאינו פונקציה פוליטית של ממש. כמו כן הוא מזכיר את התנגדותו של חמאס כבר בשעות הלילה נגד הכרזת אבו מאזן על המינוי. בהתנגדות זו מזכיר החמאס כי לפני זמן לא רב נחתם הסכם ולפיו מינוי ראש ממשלה חדש במקום פיאד יותנה בהסכמת חמאס, מהלך שאבו מאזן בחר להתעלם ממנו. "אבו מאזן רצה מישהו שמדבר אנגלית, שיהיה נאמן ושייראה מתון".
לדברי בכור בחירתו של אבו מאזן במועמד שאינו מוסכם על חמאס נראית בעיני האמריקאים למהלך טוב ונכון, אך יש בו כדי ללמד על הדילמה הבלתי אפשרית של אבו מאזן: אם ילך לכיוון המו"מ עם ישראל הרי שייאבד את הרחוב ואת החמאס, ואם לא יבחר במו"מ אלא בחמאס ייאבד את המערב, את ארה"ב ואת ישראל שמממנים אותו. בעיה.
בכור מציין בהזדמנות זו את האובססיה האמריקאית סביב הסוגיה הפלשתינית, אובססיה בה ג'ון קרי בהול להציע הצעות מדיניות בזירה זו כאילו לא קיים איום איראני, לא קיימת מהומה סורית וכו' אלא אך ורק הפלשתינים וישראל הם חזות הכול.
באשר לטענת החמאס נגד חוקיות החלטותיו של אבו מאזן קובע ד"ר בכור כי אמת בפיהם. הוא מזכיר כי הקדנציה של אבו מאזן הסתיימה לפני שנים אך הוא ממשיך בתפקידו מבלי שאיש העניק לו את המנדט ואת מעמד המייצג שאותו הוא מחזיק לעצמו. כמו כן גם הפרלמנט הפלשתיני שנבחר בשנת 2005 לארבע שנים לא פוזר ולא נבחר חדש למרות שכמעט חלפו שתי קדנציות. בהיעדר פרלמנט חדש לא ניתן לבחור יו"ר חדש, "ויכול לבוא יום אחד מנהיג ערבי חדש שיאמר שאתם, ישראל, חתמתם עם אדם ללא סמכות ואני לא מקבל את החתימה הזו. הוא יהיה צודק".
לדבריו של בכור על אף שהדברים ידועים למדינאים בישראל ובארה"ב מעדיפים האמריקאים לסתום את האף ולקדם את מהלכיהם מול אבו מאזן מתוך אותה תחושת אובססיה. לטעמו על מדינת ישראל להבהיר כי לא תוכל לנהל מו"מ כלשהו כל עוד אין מולה פרלמנט נבחר ויו"ר נבחר, על מנת לראות מי באמת מייצג את הפלשתינים, ומי באמת חתום מולה על כל הסדר באשר הוא. "עמדת ישראל צריכה להיות שהיא רוצה לדעת מול מי היא עומדת".
מוסיף בכור ומתריע מפני אפשרות בה יימסר שטח כלשהו ביו"ש לידיו של אבו מאזן, ואל שטח זה יכניס מאות אלפי ערבים, גם כאלה שאינם פלשתינים, מסוריה, ירדן, סודן, תימן ומדינות נוספות, וזאת על מנת לתקן את הטעות של 48', טעות השארת השטח הריק, וכך, לאחר שימלא את יהודה ושומרון בערבים יפנה למאבק על השיבה לישראל הקטנה.
לדבריו אין מדובר בחזון רחוק, וכבר באחרונה ביקש אבו מאזן מהאו"ם לאשר לו הכנסתם של 148 אלף פלשתינים מסוריה לשטחי יהודה ושומרון. זאת להערכתו כחלק ממגמה זו של עיבוי האוכלוסייה הערבית באזורים אלה.
בדבריו מעלה ד"ר בכור תמיהה על התנהלותה של ממשלת ישראל וקובע: "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה צד אחד מחזיק את האויב שלו בחיים". את דבריו אלה הוא אומר לנוכח המציאות בה ישראל חוצצת בין עזה ליו"ש ובכך הופכת את הרש"פ לשני חלקים – פתח' וחמאס, ואלמלא היא "הם היו עושים כאן סוריה ולוב ביחד". כמו כן מעבירה ישראל כספים המועברים בחציים לחמאס, ובנוסף פועלים כוחות הביטחון הישראליים כדי להרגיע את השטח ולהעניק לאבו מאזן את היכולת לטעון שבזכותו נשמר השקט הביטחונית בשטח כולו, "אלמלא אנחנו המצב בשטח היה כאותי".