הלידה מתקרבת בצעדי ענק: הבטן תופחת, ובלילות היא לא מוצאת תנוחה נוחה לשינה. פתאום צפים זיכרונות מלידת אורי המתוק, לידת ואקום קשה ומייסרת. היא יודעת שקיימת אלטרנטיבה – ניתוח קיסרי מבחירה, גם כאשר אין לכך הוריה רפואית.
נכון, זוהי פעולה כירורגית משמעותית, והיא גם עלולה להגביל את מספר הלידות בעתיד, אך היא בוחרת, היא רוצה אחרת... ואז מגיעה ההחלטה. היא מעירה את איציק בעלה, שישן שנת ישרים ונוחר בעדינות, ומודיעה לו: "זהו! החלטתי - הולכים על ניתוח קיסרי". איציק העייף מהנהן בראשו, מסתובב לצד השני וממשיך לנחור. אבל היא בחרה.
שיעור הניתוחים הקיסריים לפי בחירת האם בישראל הוא גבוה יחסית למדינות אחרות בעולם: מתוך כ155 אלף לידות בשנה כ2 אחוזים הן על פי דרישת האם, ללא צורך רפואי. הסיבות לבחירה בניתוח קיסרי הן טראומה (מוחשית או מדומה) מהיריון קודם, חשש משמעותי לשלום התינוק, פחד מכאב, פחד מסיכונים לאם, מסוגלות עצמית נמוכה, בדידות, חשש מאיבוד שליטה ועוד.
הפרופיל של הנשים שבוחרות מרצונן בניתוח קיסרי הוא בדרך כלל של נשים יותר משכילות, פחות דתיות, עם הכנסה חודשית גבוהה יותר, עם עלייה במשקל מעל הממוצע ועוד. ומולן - פרופיל הרופא שישתף פעולה עם דרישה כזו, לגשת לניתוח כירורגי משמעותי מבחירה במקום ללדת בלידה טבעית – כולל בדרך כלל רופאים בכירים יותר, ורופאים גברים יותר מנשים. התברר גם שבתי חולים אוניברסיטאיים מכבדים יותר את רצון האישה. חשוב לציין שכמחצית ממחלקות הנשים בארץ אינן מסכימות להשתתף בהליך זה.
האופציה הביתית
הלידה מתקרבת בצעדי ענק: הבטן תופחת, ובלילות היא לא מוצאת תנוחה נוחה לשינה. פתאום צפים זיכרונות מלידת אורי המתוק, לידת ואקום קשה ומייסרת בתוך הלחץ של חדר לידה עמוס בנשים לחוצות וצוות עייף. היא יודעת שקיימת אלטרנטיבה – לידת בית מתוכננת, עם מיילדת פרטית שהיא בחרה, שעברה איתה את כל החלק האחרון של ההיריון. נכון, אין כאן את הביטחון של לידה בבית חולים מסודר עם צוות שלם ערוך ומוכן וחדר ניתוח צמוד לשעת הצורך, והיא לוקחת על עצמה סיכון מסוים, אך היא בוחרת, היא רוצה אחרת. ואז מגיעה ההחלטה. היא מעירה את איציק בעלה, שישן שנת ישרים ונוחר בעדינות, ומודיעה לו: "זהו! החלטתי – הפעם אני יולדת בבית!" איציק העייף מהנהן בראשו, מסתובב לצד השני וממשיך לנחור. אבל היא בחרה.
והנה, זה מגיע. הצירים מתגברים. היא מעירה את איציק שצליל נחירותיו מתנגן בחדר השינה. המיטה מוצעת, האורות מעומעמים, כמה סוגים של שמנים ארומטיים מחכים בפינת החדר, הג'קוזי מוכן, והיא מחייגת בהתרגשות למיילדת הפרטית שלה. היא בחרה ללדת בבית!
שיעור לידות הבית בישראל נמצא בעלייה מתונה קבועה, למרות ההתנגדות הגורפת של הממסד הרפואי. הרבה נשים, בעיקר אחרי טראומה של לידה בתוך מהומת חדר לידה עמוס או קבלת טיפול על ידי מיילדת לא סימפטית, חושבות שהאלטרנטיבה הזו אידיאלית בשבילן. אמנם נכון שבמקרים של לידה בסיכון או יולדת לא בריאה אף מיילדת לא תסכים לקחת על עצמה לידת בית, אבל גם במקרים שהכול נראה בסדר – בתוך שניות המצב יכול להתהפך, ואז אין רופא ואין חדר ניתוח ומשהו בנאלי יכול להיהפך לסכנת נפשות מוחשית לאם ולתינוק. אמנם אם הכול נגמר בשלום זו עשויה להיות חוויה מתקנת ללידה הקודמת, הלחוצה והכאובה. הכול עניין של בחירה.
בזכות המרחב הרוחני
ויש עוד בחירות. למשל, הבחירות שעושים ילדינו. כמדומני שההבדל בין ילד קטן שאנו כה מתפעלים ממנו ונהנים מהחוכמות שלו לבין הילד המתבגר שלנו (והיום יריעת הגילאים הכלולה בגיל ההתבגרות רחבה כמעט כרחוק מזרח ממערב - בין גיל שמונה לגיל עשרים ושמונה!) הוא שלילד הקטן אנחנו עושים את כל הבחירות - מה ילבש, מה יאכל, לאן יילך, עם מי ישחק. ואילו הילד המתבגר עושה את הבחירות שלו בעצמו (ולעיתים אף לעומתנו ונגדנו), מפעיל שרירים, מחליט פתאום להתלבש אחרת, לדבר אחרת, להתנהג אחרת, ואנחנו צריכים לזוז הצִדה.
לדעתי, הדור המבולבל שלנו, דור דעה, דור של דעתנות, של ריבוי דעות, של מהפכה טכנולוגית תרבותית הנותנת מעוף לידע נרחב - רוצה מרחב כדי להתנסות ולהתפתח. זהו דור סקרן שאיבד מתמימותו ושואל שאלות גם לאחר שאבותיו סללו לו דרך רוחנית ברורה. והוא בוחר מה שמתאים לו, ועושה "מחק את המיותר". וכמו שאנחנו מרדנו בהורינו בדיוק בציפור נפשם וקיבלנו על עצמנו להתחזק במצוות, אף הדור הזה מחפש מרידה ביקר לנו, ואם לא ניתן לו מרחב רוחני ונאפשר לו לגלוש חופשי בשדותיהם של רבי נחמן מברסלב, חב"ד, עולם התורה הליטאי ועוד - הוא יחפש ח"ו לגלוש בשדות שהם מחוץ למחנה...
איך בוחרים סלולרי
ויש בחירות של מבוגרים, כמוני. לשפחתכם הנאמנה יש דרך מאוד מקורית לקבל החלטות. למשל, אני בוחרת מכשיר טלפון נייד לפי נוחות האוזניות המצורפות. וכי איך אוכל להיות קשובה לצורכי המטופלות היקרות שלי, ואיך אדגדג ואלטף את נשמות ילדיי, אם לא אשמע את טיב הצליל והמצלול? או למשל, הרי אין דבר נכון יותר מאשר בחירת מיקום המרפאה לפי אפשרויות החניה שבמקום, וזו הסיבה שזנחתי בזמנו את נשות שכונות גאולה ומאה שערים האצילות לטובת חניה נוחה וזמינה במקומות אחרים בירושלים. בתקופה שבה עבדתי במרפאת גאולה הייתי עושה רונדלים במשך כחצי שעה ברחובות גאולה הצרים, עד שהצלחתי לארוב לנהג שהניד את עפעף רכבו ומראה סימן שהוא מתכוון לצאת, ואז השתחלתי פנימה עם הרכב המשפחתי המיניאטורי שלי באלגנטיות נפלאה.
ואיך בוחרים שמלה לחג, למשל? פשוט ביותר - קונים מטפחת, ואז מחפשים שמלה שתתאים לה. ואיך נבחר נושא לטור הבא שלי ב'אתנחתא'? אני נוברת בין עשרות הרשימות שממתינות בסבלנות אין קץ וכנראה מתקוטטות ביניהן "במי היא תבחר הפעם?", כשכמה מהן מחכות כבר זמן רב כדי להתפרסם ולעבור מספריית "לפני" (פרסום) לספריית "אחרי" (פרסום) במחשב שלי. אז אני מוצאת את עצמי בוחרת לסמוך על העורך וסגנו, שידם רבה בענייני עריכה, שהם יחליטו מה לפרסם השבוע מתוך המאמרים שכבר שלחתי. גם זו בחירה.