בעיתון 'הגרדיאן' הבריטי פורסם מאמרו של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, התוקף את תומכי חזון שתי המדינות ועקירת הישובים.
בראיון ליומן ערוץ 7 הוא מספר על צימאון, כהגדרתו, לשמיעת קולם של המתיישבים.
עם דיין אנחנו משוחחים דקות לאחר שהשלים עוד מפגש עם דיפלומטים מהעולם, הפעם מקוסטה ריקה, הודו, קניה ואוקראינה. המפגש שהתקיים ביקב פסגות היה נשמע עד לפני שנים אחדות כחלום רחוק עבור תומכי ההתיישבות, אך בשנים האחרונות מדובר בחלק בלתי נפרד ממערך ההסברה ההתיישבותי.
דיין, מספר על התעניינו גוברת והולכת בעולם לדברה של ההתיישבות. בעוד כשבועיים הוא צפוי לטוס לוושינגטון, שם ייוועד עם בכירים במפגשים שלא על כולם ניתן לדווח. עד כה, הוא מספר, התקיימו פגישות בינו לבין בכירי ממשל מארה"ב וממדינות נוספות. בין השאר הוא הופיע במועצה ליחסי חוץ בארה"ב, אחד ממכוני המחקר המובילים בוושינגטון.
"יש צמא גדול לשמוע את ההתיישבות", הוא אומר. "כיום לכולם ברור שחזון שתי המדינות מת, אם בכלל הוא היה חי פעם. הדברים ברורים לכולם למעט אולי לפרס, לבני וג'ון קרי". לנוכח הפנמה זו, מסביר דיין, חשוב לעולם לשמוע את מי שמהווה חלק בלתי נפרד מהמציאות ביהודה ושומרון.
לדבריו בשיחותיו אלה כבר לא מתגוששים איתו הדיפלומטים אלא מעדיפים להקשיב מתוך תחושה שאת דבריהם שלהם כבר אמרו אינספור פעמים בעבר, וכעת הגיעה העת לשמוע את הצד שמנגד.
במאמרו תוקף דיין את שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, בשל יחסה העוין למפעל ההתיישבות. הוא מאשים את אשטון בבורות מכוונת. כמו כן, מזכיר דיין את פגישתו עם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר. בסיום השיחה הזמין אותו דיין לבקר ביישובי יהודה ושומרון אך בלייר סירב והשיב לו "אני רואה אתכם מן המסוק שלי". "מן המסוק", השיב דיין לבלייר, "אינך רואה את הפנים, אינך מתבונן בעיניים שלנו ואינך מסוגל להבין אותנו". לדבריו מנהיגי העולם מעדיפים להישאר בבורותם ולא ללמוד את העובדות כהווייתן.
בהמשך עובר דני דיין לתיאור צדקתו המוסרית של מפעל ההתיישבות היהודי ברחבי יהודה ושומרון. הוא מזכיר שלפני 46 שנה ניסה העולם הערבי למחוק את מדינת ישראל מן המפה. בכך איבדה תביעת הערבים על אזור זה כל תוקף מוסרי כי השבת הגלגל לאחור לא רק תעמיד את ישראל בסכנה קיומית אלא תהיה משום פרס לתוקפן.
עוד מזכיר דיין במאמרו כי כל היישובים היהודים ביהודה ושומרון הוקמו על אדמות ריקות מאדם ושום יישוב אינו עומד על חורבות כפר ערבי. לדבריו במידה ויש מחלוקות אזרחיות על בעלות על הקרקע הן צריכות להיפתר בבתי משפט. כך אירע במקרים של מגרון ושכונת האולפנה, מזכיר דיין "אף שהיו לנו ספקות כבדים לגבי פסיקת השופטים". דיין מציין שביהודה ושומרון יש מקום נרחב ליהודים רבים, לערבים רבים ולדו-קיום ביניהם.
דני דיין מזכיר לקוראי הגרדיאן כי שילה, חברון, בית אל ודומיהן הן ערש התרבות היהודית. המחשבה שיהודי לא יכול להתגורר באתרים אלה היא בלתי מתקבלת על הדעת ובלתי מוסרית.
בשיחה עמו מספר דיין כי עיתון מרכזי גדול אף מהגרדיאן טרם פרסם מאמר אחר שלו מהסיבה הפשוטה ואולי המפתיעה שהנושא לא מעניין את הקוראים. במערכת העיתון הביעו הערכה למאמר אך ציינו שמסעותיו של ג'ון קרי במזה"ת לא מעניינים כיום איש. עם סיבה כזו מוכן דיין לחיות בשלום גם אם לא יפורסם מאמרו.
להערכתו קיימת הבנה שההתיישבות בלתי הפיכה ומספרם של עקורי גוש קטיף זהה למספר המתיישבים בגבעות לבדם ומספרם של תושבי ישוב כבית אל לבדם, כך שמיזם עקירה אינו בא בחשבון וגבול נוסף בין הירדן לים לא יהיה.
עם זאת הוא מתריע מאויב השאננות ותחושת הביטחון שעשוי לקנן במתיישבים ולהרדים אותם אל מול סכנה אפשרית של תכניות מדיניות כאלה ואחרות.
באשר לעמדותיו של ראש הממשלה נתניהו התומך ברעיון שתי המדינות אומר דיין כי מדובר בקודי ומכשול במאבק ההסברה שלו כאשר בן שיחו תוהה כיצד ניתן להציב עמדה חלופית לזו של מנהיג הימין בישראל, ואולם הוא עצמו מביע הערכה, כמי שאינו מחויב פרלמנטארית לנתניהו, כי מדובר בדברים שאין מאחוריהם כוונה אמיתית, דברים שהוא עצמו מביע עליהם צער, ומקווה שגם נתניהו יבין שהגיע העת לשנות גישה ושיח בנושא.