זעזוע מתחסד / הרב יוני לביא, מנהל מוקד 'חברים מקשיבים' לנוער
העליהום התקשורתי על הסופרלנד עלול לבלבל ולטשטש את העובדות הפשוטות. ראשית, ההאשמות בגזענות ובאפליה הן דמגוגיה זולה. כשם שיש ימים שנועדו רק ליהודים, כך יש ימים שנועדו לערבים בלבד. לו היה מתקשר מורה מבית ספר יהודי ומבקש להזמין כרטיסים לימים הסגורים לערבים, גם הוא היה מקבל תשובה שאין מקום.
שנית, צריך להבחין באופן ברור בין אפליה ורדיפה ובין הפרדה. בעקבות עשרות מקרים של הצקות ופגיעות אלימות ומילוליות, הגיעו למסקנה שנכון יהיה להפריד בין ערבים ליהודים. לא מדובר בהדרה של ערבים מלבוא לשם רק בגלל מוצאם, אלא פשוט בתורנות בזמני השימוש, לטובת הציבור שאמור ליהנות ביום הכיף שלו ולא לסבול.
בסוגריים נעיר שקצת מוזר שמדינה שהוציאה מיליארדי שקלים על בניית גדר הפרדה לאורך מאות קילומטרים, נדהמת פתאום לגלות שיש בה "תופעות מזעזעות" של הפרדה בין העמים. האם בנשיאה בעול ושירות בצבא כבר השיגו את השותפות המבוקשת בין כל אזרחי המדינה? האם בתשלומי מיסים וארנונה כבר הצליחו לרתום את המגזר הערבי לתת את חלקו? ולצד השני – האם במקום הקדוש בעולם, בהר הבית, כבר נפתרה בעיית הדרת היהודים שאנו מתפנים להזדעזע מהפרדות במתקני שעשועים?
אני יודע, זה לא תקין פוליטית להתבטא כך היום, אך השאיפה לטשטש הבדלים ולמחוק את האבחנה בין העמים מגיעה ממקורות זרים. ההבדלה בין אור לחושך, בין קודש לחול ובין ישראל לעמים היא מוטיב מרכזי באמונה היהודית. ההלכה נותנת לכך ביטוי ברשימה של כללים שנועדו דווקא ליצור חיץ בין האוכלוסיות – איסור בישול עכו"ם, פת עכו"ם וכדומה. יהדות העולם שהתעלמה מכך נאכלת על ידי התבוללות נוראה, ולצערנו גם בארץ נישואי תערובת של בנות יהודיות עם ערבים הפכו לתופעה מצויה. ההפרדה הזו בין העמים אין מובנה התנשאות, ניצול או זלזול, חלילה. משמעותה הכרה בייחודיות שלנו ובצורך לשמור עליה לשם הגשמת ייעודנו.
את החינוך לסובלנות כלפי השונה ולכבוד ולחיבה לכל אשר נברא בצלם צריך להעניק לתלמידים כל השנה - בכיתה, ואולי אף במפגשים יזומים ומונחים עם קבוצות אחרות. לא בדרך אגב ביום כיף בסופרלנד.
גזענות בהר הבית / ח"כ משה פייגלין, סיעת הליכוד
כל הזמן אנחנו שומעים זעקות שבר בדבר גזענות כלפי ערביי ישראל. אתם יודעים מה? פה ושם זה אכן נכון, כמו בכל חברה שסועה, אי אפשר להתכחש לזה. אבל מה שקרה בסופרלנד, ספק אם היה מדובר שם בגזענות. אילו היה מחליט הסופרלנד שלא לאפשר לערבים להיכנס וליהנות מהמתקנים, אכן זו הייתה גזענות, אבל לא זו הייתה ההחלטה. ההחלטה הייתה להפריד. הסיבה לכך היא בעיקר פחד ולא גזענות.
מכיוון שחברי הכנסת הערבים חוששים כל כך מגזענות, אני רוצה להציג כמה דוגמאות באמת קשות של גזענות. למשל כשאזרח ישראלי רוצה להיכנס להר הבית – אם הוא ערבי הוא נכנס חופשי, בלי שום בדיקה, דרך עשרה שערים, במשך כל השבוע, כמעט 24 שעות ביממה. אם הוא יהודי הוא יכול להיכנס רק שעה-שעתיים במהלך היום, ורק דרך שער אחד, כולל בדיקה ביטחונית. לאוכלוסייה הערבית מותר להפעיל את קריאת המואזין בעוצמה אדירה, להפריע לישנים יומם ולילה ואיש לא יגיד להם מילה.
לא החשש מגזענות מניע את חברי הכנסת הערבים. אני לא מכיר בכל האנושות מיעוט שמקבל כל כך הרבה, וגם מיילל כל כך הרבה.
יש פריעת חוק ואלימות קשה בקרב האוכלוסייה הערבית, והיא מהלכת אימים על פני האוכלוסייה היהודית. למשל, 67 אחוזים ממעשי הרצח ו70 אחוזים מניסיונות הרצח בישראל מבוצעים על ידי ערבים. זה נתון קשה מאוד, והוא נתון רשמי של ממשלת ישראל. יש פי שניים ופי שלושה נהגים-רוצחים, כך אני קורא לזה, מקרב האוכלוסייה הערבית מאשר מקרב האוכלוסייה היהודית.
לסיכום, אין כאן גזענות כלפי הערבים, אלא פחד.
הפרדה לא לגיטימית / פרופ' יולי תמיר, נשיאת 'שנקר', לשעבר שרת החינוך
באופן חד משמעי זה מעשה מגונה ואין להרשות אותו בכל מקום שהוא, ובוודאי לא במדינת ישראל. לכל אזרח ישראלי, ובכלל לכל אדם, יש רשות להיכנס למקום ציבורי באותם התנאים ובכל זמן. יש כאן אפליה, ויש לטפל בכך בחומרה ובמידת הצורך אף לסגור את המקום.
וגם אם הקהל עצמו דורש את החלוקה וההפרדה הזאת, אין לכך מקום. אם גם הקהל עצמו גזעני הוא צריך להבין שזו בקשה שאינה לגיטימית. ולא חשוב כלל אם גם הקהל הערבי עצמו דורש את ההפרדה הזו ואם ההפרדה הזו נוחה גם לו. אין כאן שאלה של רצון אלא של עיקרון.
נכון, כל אדם יכול להחליט את מי הוא מכניס הביתה ואת מי לא, אבל במקום ציבורי הכללים שונים. הסופרנלד, למשל, הוא מקום מסחרי שעומד לרשות הציבור כולו. אף חנות פרטית אינה יכולה לכתוב שלט שמכריז כי הכניסה ליהודים בלבד. הרי זה בדיוק כמו אנטישמיות נגד היהודים. אז כתבו בכניסה לכל מיני מקומות "אין כניסה ליהודים". דווקא מדינת ישראל צריכה לגנות את הגזענות הזו שקורית בתוכה.
לו הדבר היה תלוי בי, בשום אופן ומצב לא הייתי מרשה שמקום יפלה בין אנשים שונים, כי בעיניי יש כאן שאלה של ערכים אוניברסליים, והם קודמים לחירות הפרט.
תשובות הגולשים:
למען הביטחון / בת-שבע טובה סברנסקי, רמת מגשימים
הבדלי מנטליות / ליאורה ברכה, ירושלים