בימים האחרונים קיבלנו שוב המחשה של היררכיית הנפגעים בתקשורת שלנו.
בראשה ניצבים קבוצות, מגדרים ומגזרים כמו חד-מיניים, נשים, ערבים ופליטים. פגיעה באדם שחבר באחד מהם - גם אם היא מינורית - תזכה לכותרות ראשיות.
אפשר להיזכר למשל בתמונות הפליט ששמשת רכבו נופצה בהפגנה נגד המסתננים בדרום תל אביב שפתחו את המהדורות, או בכותרות ראשיות על 'תג מחיר' נגד ערבים, גם אם מדובר בסך הכול בריסוס גרפיטי. לכך יש להוסיף כמובן את הסיקור האובססיבי של הרצח בבר-נוער, שדחק במשטרה לבצע את החקירה, שעל פי הפרסומים היא היקרה ביותר בתולדותיה.
אבל יש פרמטר לא פחות חשוב שמסבך קצת את העניינים: זהות התוקפים. כאן התמונה מתהפכת ודווקא קבוצות בלתי אהודות בתקשורת כמו חרדים ומתנחלים זוכות לתהודה מוגברת, שהרי הם נכנסים לתבנית הקבועה של החשודים המיידיים. כל עוד הסדר הטוב הזה נשמר, העיתונאים מרוצים.
אך מה קורה כשהתבנית נשברת? למשל ברצח בבר-נוער: מי שטיפח את הציפייה שהרוצחים הם דתיים או חרדים, הופתע לגלות שהחשודים במעשה הם דווקא עבריינים. ומה שעוד יותר גרוע – המניע שלהם הוא נקמה על רקע תקיפה לכאורה שביצע בכיר בקהילה בקטין ממשפחתם. התוצאה, מבוכה ובלבול במערכות, ניכרת היטב בכותרות של הימים האחרונים.
והנה עוד דוגמה שעברה קצת מתחת לרדאר בהמולה של פרשת הבר-נוער: הרצח של מסקי מולוגטה, עולה מאתיופיה, שאירע בירושלים לפני שבוע. ב'ידיעות אחרונות' התייחסו ביום שני לרצח בכותרת חידתית: "מנעה גירוש ושילמה בחייה". רק מי שקרא את האותיות הקטנות יכול היה לפענח את התעלומה: מסתבר שהנרצחת הייתה בת זוגו של מסתנן מאריתראה, שהיה אלים אליה לאחר שביקשה להיפרד ממנו, אולם היא נמנעה מלהתלונן כדי שלא יגורש מהארץ.
למחרת פרסם 'ידיעות' התנצלות: התברר שהתמונה שפורסמה בידיעה לא הייתה של הנרצחת אלא של חברתה שהייתה עדה לרצח. הוא שאמרנו: כשהתבנית נשברת - בלבול ומבוכה.