שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, נתן השבוע לבעל השליטה בחברת איי.די.בי, איש העסקים נוחי דנקנר, ארכה של חודשיים כדי לפתור את בעיית החוב של החברה.
השופט אורנשטיין קבע כי על דנקנר להוביל מהלך למכירת מחצית מהזכויות בחברת 'כלל ביטוח', על מנת שתמורתן תשמש לפירעון החוב של 'איי.די.בי פיתוח' לנושים. במידה שדנקנר יצליח לבצע את העסקה ולמכור את החברה, תהפוך 'איי.די.בי פיתוח' לחברה כשרת פירעון ולנושיה לא תהיה עילה לנסות להשתלט עליה.
במקרה כזה ייאלצו נושיה של החברה האם, 'איי.די.בי אחזקות', לוותר על שותפות בשליטה בחברה ולהסתפק בהסדר משופר שצפוי להציג בפניהם איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין.
התסבוכת הזו נובעת בין השאר ממבנה השליטה הבעייתי בקבוצת איי.די.בי, הכולל יותר משכבה אחת שבה יש חוב לציבור, ומנחיתותם של מחזיקי האג"ח של החברה לעומת הבנקים. על מנת לפתור את שתי הבעיות הללו באו לעולם שתי ועדות, ועדת הריכוזיות בראשותם של אייל גבאי וחיים שני וועדת חודק שבראשה עמד עו"ד דוד חודק.
ועדת הריכוזיות, או בשמה המלא הוועדה להגברת התחרותיות במשק, הגישה שורה ארוכה של המלצות, אשר רק בימים אלה הגיעו לשלבי החקיקה המכריעים. על מנת ליישם את המלצות הוועדה, הכוללות בין השאר הפרדה בין אחזקות ריאליות ופיננסיות ושיטוח פירמידות עסקיות, יש לחוקק חוקים, וחקיקה מסוג זה היא כיידוע עניין לא קצר במיוחד.
את הבעיה השנייה ניסתה לפתור ועדת חודק, אשר ניסחה פרמטרים להשקעה של גופים עסקיים באיגרות חוב לא ממשלתיות. הבעיה נוצרה כאשר עם פרוץ המשבר הכלכלי התברר כי איגרות החוב שהגופים המוסדיים - קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות - קנו בשביל הציבור לא גובו בביטחונות מתאימים. הגופים המוסדיים נדרשו למעשה על ידי הממשלה להשקיע בשוק הפרטי, אולם הציבור הרחב הפך למלווה נחות, זה שאת החוב כלפיו שומטים בשלב הראשון. כך התברר כי במסגרת הסדרי חוב שונים זכו החובות לבנקים ליחס מועדף ואילו הציבור הרחב נאלץ לספוג תספורת הגונה. הוועדה המליצה על שורה של צעדים, ובראשם הגדרה של טיב הביטחונות שהגופים המוסדיים חייבים לדרוש כתנאי לרכישת אג"ח.
במקרה הזה, מכיוון שמדובר בהנחיות שהדרג המקצועי במשרד האוצר מוסמך לפרסם, המעבר ממחשבה למעשה היה מהיר הרבה יותר. דו"ח של חברת דירוג האשראי 'S&P מעלות' מגלה כי החל משנת 2011 ניכר גידול משמעותי בשיעור הסדרות החדשות המונפקות המגובות בביטחונות, בהשוואה לנתונים בשנים 20092010. המהפך חל לטענת כלכלני 'S&P מעלות' עם כניסתם של כללי ועדת חודק לתוקף. להערכתם, כ80 אחוזים מהסדרות החדשות שהונפקו מתחילת 2012 מגובים בביטחונות או עם שעבוד שלילי, בהשוואה לכ28 אחוזים בלבד בשנת 2009. עם זאת מציינים כלכלני 'S&P מעלות' כי טיב השעבודים והיקפם משתנים מהנפקה להנפקה.
דיור בלתי מושג
ספר התקציב וחוק ההסדרים לשנים 20132014 כוללים שורה ארוכה של מכות כלכליות למגזרים רבים. אחד מהם הוא מגזר רוכשי הדירות. מדובר במי שקנה דירה ראשונה בפריפריה וגם במי שמכונים משפרי דיור. נתחיל דווקא במשפרי הדיור - מי שרכשו דירה לאחר שבעבר כבר הייתה בבעלותם דירה וזו הייתה דירתם היחידה, או שהם מתחייבים למכור את הדירה הקודמת בתוך זמן קצוב. עד עתה נהנו הרוכשים הללו מפטור מלא ממס רכישה עד לרף של 1.47 מיליון שקלים. כעת מבקש משרד האוצר להטיל על משפרי הדיור מס רכישה בגובה של 3.5 אחוזים מהשקל הראשון. בהנחה שרוכשי הדירה השנייה בחייהם אינם קונים את הדירות הזולות ביותר בשוק ומחירה הממוצע של דירה כזו הוא למעלה ממיליון שקלים, מדובר במס משמעותי מאוד - לפחות 35 אלף שקלים לדירה, ומשם השמיים הם הגבול. נציין כי אם הרוכש קונה את הדירה ישירות מהקבלן, מס זה מתווסף למע"מ בשיעור של 18 אחוזים שהוא ממילא משלם. כמה משמעותי המס החדש ניתן ללמוד מתחשיבי האוצר, אשר מהם עולה כי הוא צפוי להכניס לקופת המדינה כמיליארד שקלים בשנה.
קבוצה שנייה שכאמור תיפגע קשה מהמדיניות הכלכלית החדשה היא זוגות צעירים שרוכשים דירה חדשה בפריפריה. כזכור, אחת מהסוכריות שחילקה הממשלה בתקופת מחאת הדיור הייתה מענק של כמאה אלף שקלים לרוכשי דירה בפריפריה. סכום זה התחלק בין הרוכשים ובין הקבלן, שהיה אמור לגלגל את ההנחה אליהם. אולם כעת מבקשים באוצר לבטל את ההטבה. הפגיעה בזוגות הצעירים קשה מאוד, לאור העובדה שמדובר באזורים שבהם שווי ההטבה מגיע לעיתים לכ15 אחוזים ממחיר הדירה. חלקם זקוקים מאוד למענק על מנת להשלים את ההון העצמי הדרוש להם לצורך נטילת משכנתא, ובלי המענק כלל לא יהיו מסוגלים לרכוש דירה.
משרד האוצר פרסם הוראת מעבר המאפשרת לממש את ההטבה במשך חודש נוסף, אך מעמידה תנאים קשים מאוד למימוש ההטבה במועד זה. ישראל זעירא, מנכ"ל חברת 'באמונה' המייצגת מאות רוכשי דירות בחריש שעלולים להפסיד את ההטבה, טוען כי מדובר בהפרת הבטחה שלטונית. לדבריו, הוראת המעבר המחייבת לסיים את רכישת הקרקע, את הוצאת תעודת הזכאות ואת הוצאת היתרי הבנייה בתוך כחודש הופכת את המענק ללא רלוונטי. לאור זאת התאגדו כמה קבוצות ובתוכן קבוצת הרוכשים בחריש למאבק בגזירה. זעירא מציין כי בשלב זה הם פועלים בשלושה מישורים. הראשון הוא מאבק תקשורתי נגד הגזירה, המתבצע בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות, והשני הוא ניסיון לשכנע את אנשי האוצר וחברי הכנסת לשנות את רוע הגזירה. אם הפעולה בשני המישורים הללו לא תניב את התוצאות המקוות, מתכוונים הרוכשים להגיש נגד ההחלטה עתירה מינהלית בטענה להפרת הבטחה שלטונית וחוסר סבירות קיצוני.