תא"ל (מיל.) יצחק פונדק חוגג את יום הולדתו ה-100. פונדק שימש, בין השאר, כמפקד גדוד 53 של גבעתי בתש"ח שם איבד רבים מחבריו בלחימה על ניצנים.
בראיון לגלי צה"ל סיפר היום (חמישי) פונדק על אותם ימים בהם נלחם בניצנים, על בקשת הסליחה ועל הבקשה שלאחר מותו ייקבר ליד אשתו בסמוך לחללי ניצנים.
"אני רוצה שיזכרו שיש מדינת ישראל וכמו בתש"ח גם היום המדינה עומדת במצב של סכנה", ציין פונדק והדגיש כי אם לא יילחמו כמו במלחמת העצמאות מדינת ישראל בסכנה.
פונדק הגיע בשנות ה-80 לבקש את סליחת המשפחות של הרוגי ניצנים משום ש"האחריות עלי. לא יכולתי לעשות במלחמה יותר, אך זה לא משנה כי ההרוגים היו תחת פיקודי".
על אחד מזכרונותיו סיפר פונדק כי במרץ 48 הרגו חייליו בטעות 7 חיילים אחרים, "נפגשתי בהפוגה עם המשפחות השכולות. ישבנו 4 שעות, הם בכו ואני בכיתי. סיפרתי להם את הסיפור במלואו כולל הכישלונות ואמרתי להם אם אתם סבורים שאני לא ראוי להיות מג"ד הנה מכתב התפטרות. נישארנו בידידות כל השנים. הטעות הזו במלחמה רודפת אותי כל הזמן".
על אחד מסיפורי האימה שהולך עם פונדק סיפר כי אחת האימהות של חללי ניצנים התקשרה אליו באחת השנים ואמרה לו כי גם הבן השני שלה משרת בגבעתי והוא עומד לצאת לחופשה, "היא ביקשה ממני לבוא איתה יחד לקבל את פניו. הגיע האוטובוס וכשהבן יורד מהאוטובוס הוא רואה את האם ומרוב שמחה הוא מתחיל לרוץ לעברה ובמהלך חציית הכביש מכונית הורגת אותו במקום. זה היה הבן השני שלה שנהרג".
הוא סיפר כי במהלך מלחמת השחרור הוא הרס כפרים ערביים, "אני שלם עם זה, כי אם לא היינו עושים את זה אז לא הייתה מדינה היו עוד מליון ערבים".
על השירות ברצועת עזה סיפר פונדק כי "אמרתי למשה דיין אם אתה לא מוציא את אריק שרון רצועת עזה תמשיך להשתולל". הוא סיפר כי באחת מישיבות המפקדים אמר שרון כי מי שיביא הרוג ישתה שמפניה אמרתי לו "אתה לא מפקד שלי אני לא בא לישיבות שלך".
"אריק שרון לא עשה כלום", הדגיש פונדק, "אני הרגעתי את הרצועה כי היה להם כל כך טוב שלא היו מחבלים. תפסתי ברצועת עזה 112 מחבלים בלי כדור אחד, אמרתי לאריק למה להרוג?".
פונדק אמר כי מדינת ישראל יודעת להלחם אבל לא יודעת איך להלחם בטרור.
"אני מרצה בצה"ל ואני רואה כי הצבא לא יודע איך קמה המדינה. כששואלים את מפקדי חטיבות מה הם יודעים על הקמת המדינה הם לא יודעים כלום. אלה עם הכיפות יודעים קצת, אבל אלה בלי הכיפות - אבסולוטית כלום".
הוא סיפר כי חשב על הדורות הבאים, "כשאני אמות מי יספר על ניצנים? יש שני ספרים על הלחימה בניצנים אבל הם מתחמקים מהאמת. הלכתי לאורי מילשטיין וביקשתי ממנו שבגלל שהוא כותב את האמת שיכתוב את ההיסטוריה של ניצנים. שילמתי על כך במיטב כספי".
לסיום הדגיש פונדק כי במדינת ישראל הוא הולך בתחושה של "גאווה עד הגג. אני אוהב את המדינה שלי".
