מוישי ורחל שפיץ, תושבי היישוב נריה, מתארים את הקשר בעבר עם שרות הביטחון הכללי ומביעים חרטה על מעשיהם.
"חטאתי גם כלפי חבריי, וגם כלפי שמיא. אני לא בטוח שיש תיקון לנזק שגרמתי, אבל אם יש משהו לעשות, זה להוציא את הכול החוצה, אל אור השמש, ולקחת על עצמי את האחריות למעשי", אמר בראיון לאתר "הקול היהודי".
"במבט לאחור, מלבד הנזק שגרמתי לחברים ולמשפחה והפגיעה הקשה בציבור המתיישבים, לא יצאה לי שום תועלת אישית מהסיפור. נוצלתי על ידי השב"כ פעם אחר פעם. גם ההבטחות שלהם לעזור לי בסגירת תיקים ובאישור נשיאת נשק היו ריקות מתוכן", מספר שפיץ.
הקשר עם השב"כ החל לאחר שנחקר במשטרה, "גרנו במאחז סמוך לבית אל, ונחקרתי בנוגע לאירוע בו ערבים התקרבו ליישוב", משחזר שפיץ את נקודת ההתחלה, אז, לפני כתשע שנים. שפיץ מספר כי למחרת הוזמן לחקירה נוספת שם פותה להצטרף ולמסור מידע.
רעייתו מספרת, "היינו זוג צעיר בתחילת הדרך ובשלב מבלבל גם ברמה האישית, הזוגית והחברתית. לא הייתי במקום שיכולתי לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגיד לו 'עד כאן'. לא התלהבתי בכלל, לאורך כל התקופה שאלתי את מוישי האם הפגישות האלו פוגעות במישהו, האם הוא מפליל אחרים. בפעמים הבודדות שהתלוויתי למפגשים, אנשי השב"כ קלטו את ההתנגדות שלי וניגנו לי על הנקודה שהוא עושה משהו טוב למען עם ישראל. גם למוישי הם כל הזמן פרטו על המיתר של 'לא עשית שלוש שנים צבא, ופה אתה גם נותן את התרומה שלך לעם ישראל'".
הוא מציין כי אנשי השב"כ ציינו בפניו כי המפגשים ומסירת המידע נועדו רק למנוע פיגועים, פגיעה בהר הבית וכדומה. "זה התחיל במאתיים שקלים לפגישה, 'כהחזר על ביטול זמן', וזה עלה עד לסכום קבוע של אלפיים שקלים כל חודש".
הזוג מספר בראיון כי השב"כ סייע להם ברכישת מוצרים לבית. שפיץ למד במקביל במכון לב, ונפגש בירושלים עם מפעילו מדי שבוע. "הקשר כבר החל להתמסד. החתימו אותי על טופס שאני מתחייב לשמור על סודיות, וחתמתי על קבלה בכל פעם שקיבלתי תשלום. לאט לאט סיפרתי להם הכול על עצמי", מתאר מוישי את התלות שפיתח במפעיליו. "הפגישות התחילו בשיחה כללית, ועברו אחר כך לשיחה קונקרטית על אנשים".
הזוג סיפר כי בתקופת התנתקות עצמה רצה השב"כ אותם בכפר דרום. "החלטנו שלא מתאים לנו לעשות מה שמכתיבים לנו, אז נשארנו בשירת הים, אבל למרבה האירוניה גם משם המשיכו הדיווחים הטלפוניים לשב"כ". לאחר הגירוש עברו המפגשים למתכונת דו שבועית, אך כללו מנגד דרישה ל'שדרוג' הקשר.
בקיץ תשס"ז, לפני שש שנים, החליטה משפחת שפיץ לעזוב את המאחז בו גרה ולעבור לישוב בית אל. מה שניתק סופית את מערכת הקשרים עם השב"כ, היה רצף מעשי שוד ופריצה של ערבים נגד תושבי יישובם ומאחזים סמוכים. "היה להם את כל הפרטים ואת כל היכולת לעצור את זה, אבל הם בחרו לפגוע דווקא בתושבים היהודים שסבלו נזקים מתמשכים".
המעבר לבית אל, וההשתקעות בחיים מסודרים של עבודה ולימודים, סייעו לבני הזוג לבצע חיתוך מלא מאנשי השב"כ, אחרי שלוש שנים בהם חשו כבובות משחק.
"עשינו טעות מאוד קשה שהיום אנחנו יודעים ומבינים כמה זה פגע באנשים יקרים לנו", אומרת רחל לסיום. "אנחנו מאוד מתחרטים על זה ורוצים לתקן את מה שהיה. הלוואי שהחשיפה הזו שכל כך קשה לנו תעזור לאנשים שהשב"כ מחזר אחריהם, להבין שהם ייפגעו מזה מכל היבט אפשרי. בחיים לא נחזור להיות איתם בקשר".