בעקבות ספרו, של ד"ר ראובן גל, שעוסק בתהליך ההדתה בצה"ל, קובע פרופ' אשר כהן, מהכותבים בספר, כי ריבוי הדתיים בצה"ל הוא עובדה, אך האזהרות מהתופעה הן אזהרות שווא.
"יש נתון שאין עליו מחלוקת והוא עליית משקלם של הדתיים בצבא, במיוחד בקצונה, 45 אחוז מבוגרי קורס קציני חי"ר הם כיפות סרוגות, בקורס מ"פים האחרון, 20 אחוז היו דתיים מעבר לקו הירוק, על העובדות האלה אין מחלוקת, המחלוקת היא האם לעליית משקלם של הדתיים בשרות הצבאי והפיקוד יהיו השלכות, אני סבור שלא".
פרופ' כהן טוען כי הפחד מכך שהצבא יהפוך לדתי, הוא סוג של שיפוט קיצוני כלפי הציבור הדתי שהחל מאז רצח רבין, "בנו כל מיני דימויים על הציבור הזה, מאז רצח רבין וההתנתקות. אחד הדברים הכי מרתיחים זה סוגיית סרוב פקודה, כל פעם עולה השאלה האם הם ישמעו לרב או למפקד, זה מרתיח שהרי זה כבר עמד למבחן, כל אמצעי התקשורת הזהירו אותנו לפני ההתנתקות מסירובי פקודה המוניים, בפועל הגרוש הזה עבר מהר, עם פחות משבעים מקרים של סירובי פקודה, כלום לא התממש".
לדבריו, הטענות על פגיעה במעמד החיילות על ידי החיילים הדתיים בצה"ל הן מופרכות, "אם כבר מדברים על סוגיית שירת נשים, אז זה הזמן להזכיר כי באירוע שבו יצאו תשעה צוערים ושארבעה מתוכם הודחו, כל התקשורת אז רעשה ורק עיתונאי אחד, עמוס הראל, צלצל למפקד בה"ד 1 ושאל כמה חובשי כיפה נותרו ולא יצאו, והתשובה הייתה 93 צוערים דתיים לא יצאו, זה אומר שכל השיח התקשורתי היה סביב 10 אחוזים בלבד".
פרופ' כהן קורא למיעוט הקיצוני, לנסות ולהוריד פרופיל, כיון שעודף דרישות במקום שההלכה אינה חד משמעית, יגרום לנזק, "הציונות הדתית מגוונת, לא כולם חושבים שצריך לצאת בשירת נשים. יש כאלה בשולי המערכת שגם לא מוכנים שמדריכות ילמדו בכיתות בצבא, ושיהיה מדריך גבר. וכאן אני אומר בצורה ברורה, מערך ההדרכה בצה"ל מלא בחיילות מדריכות, והוכח מחקרית שהם גם טובות יותר ממדריכים. ואני כאן מזהיר את הדתיים היזהרו מדרישות יתר, גם אני הייתי הסדרניק ואף אחד לא העלה את הבעיה של מדריכות בכיתות. חשוב שחייל דתי יבין שהמרחב הציבורי בצבא הוא לא חצר הישיבה. במקום שיש שאלה הלכתית מובהקת, אז וודאי צריך להיאבק, אבל לא בנושאים שאינם ברורים וחד משמעיים".