מלחמתו של פרנקל באינפלציה - סיפור הצלחה

בלוגר הבית של המדור הכלכלי דוחה בתוקף טענות שונות נגד מדיניות הריבית הגבוהה שהוביל הנגיד המיועד בקדנציות הקודמות שלו.

אמיר וייטמן , כ"ו בתמוז תשע"ג

יעקב פרנקל
יעקב פרנקל
צילום: פלאש 90

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שמואל סלבין, תקף בחריפות את מינויו של נגיד בנק ישראל הנכנס, פרופ' יעקב פרנקל.

לאור חומרת הדברים וחשיבותם הציבורית, הם אינם יכולים להשאר ללא תשובה הולמת.

סלבין תוקף את מדיניות הריבית שהנהיג הנגיד פרנקל, ורואה בה גורם אנטי-חברתי שגרם נזק לשכבות החלשות. האמירה הזאת תמוהה, בלשון המעטה, משום שכל כלכלן מתחיל יודע שאינפלציה הינה בפועל סוג של מס רגרסיבי שפוגע בעיקר בחלשים ובאנשים מחוסרי נכסים ריאליים, כמו דירות. פגיעה בכח הקנייה של המטבע אינו מאפשר לאותם שכבות באוכלוסייה לשמור על ערכם הריאלי של חסכונותיהם ומרושש אותם בפועל. דוגמאות קיצוניות לכך ידועות למשל מגרמניה בשנות ה- 20 של המאה ה- 20 אך גם בישראל של שנות ה- 80 לא מעט אנשים איבדו את רכושם בשל חוסר יכולת להגן על ערכו הריאלי.

אין מחלוקת של ממש בין כלכלנים בעולם מכל הזרמים על כך שאינפלציה היא הרסנית. אם כבר, נמתחה אז, וגם היום, ביקורת על הנגיד פרנקל מכיוון הפוך, והרבה יותר מוצדקת, בכך שהוא התמהמה יותר מידי במלחמתו מול האינפלציה ושמר על ריבית נמוכה מידי במשך זמן רב מידי. בכך הוא הפך לשותף להתנפחות בועת המניות של שנת 1994, שהסתיימה בהתמוטטות הבורסה המקומית, הזכורה לשמצה. למרות זאת, בסופו של דבר, פרנקל התעשת והכריז על מלחמת חורמה באינפלציה, שהגיעה בתוך שנים ספורות ל- 0%, בשנת 2000, בעיצומה של צמיחה כלכלית אדירה על רקע בועת ההי-טק.

דיכוי האינפלציה, שלא הרימה ראש מאז בצורה מאיימת, היה הישג כביר למשק הישראלי בכלל ולשכבות החלשות בפרט. מדיניות זאת היתה לנדבך מרכזי ביציבות המקרו-כלכלית שאפיינה את ישראל מאז ואפשרה לה לצלוח בצורה מרשימה משברים כלכלים עולמיים קשים, אינתיפאדה ואין ספור אירועים פוליטיים ובטחוניים מטלטלים. הישגים אלה יכולים וראויים להזדקף גם כן לזכותו של הנגיד פרנקל.

כמובן שכל ניסיון להדביק למדיניות זאת קשר כלשהו לפערים חברתיים מופרך ולא קשור למציאות בשום צורה שלא תהיה. ההיפך הוא הנכון: היציבות הכלכלית ודיכוי האינפלציה הם אלה שאפשרו את הגידול בהשקעות הזרות במשק ואת העלייה ברמת החיים שאפיינה את ישראל מאז אמצע שנות ה- 90 ועד היום, למרות זעקות השבר של ה"חברתיים" מכל הסוגים, כולל ככל הנראה אלו של סלבין עצמו. אמנם זהו לא הגורם היחיד בצמיחה הכלכלית אך בהחלט מדובר בגורם מרכזי.

אירוני למדי להיווכח ששמואל סלבין, שמונה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה ושהתמודד ב-2006 וב- 2009 למקום ברשימת הליכוד בכנסת, תוקף את פרנקל על כך שהאחרון דוגל בעמדות המסורתיות של הימין הליברלי בעולם ובישראל. לא פלא שמתפקדי הליכוד לא נתנו בו אמון.

פרנקל מייצג עמדות של שוק חופשי, כמו של אי-התערבות בשוק המט"ח, דבר חשוב מאוד לאור כישלונו של סטנלי פישר בנושא, וגם של שמרנות וריסון תקציבי ומוניטארי. מינויו הוא בשורה למשק ויש לקוות שאכן הוא יעמוד בציפיות הגבוהות ממנו. מבחן התוצאה יקבע בסופו של דבר אך כדאי מאוד לתת לו את כל הקרדיט המגיע לו על פועלו בקדנציה הקודמת.