ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורו של אליהו, בחור חדרי שהתגייס לשלוש שנות שירות צבאי, ובניגוד למדווח שוב ושוב בתקשורת החרדית גילה אוזן קשבת לבקשותיו ונכונות לסייע לו לשמור על אורח חייו החרדי, גם כאשר הצבא נדרש לפעול לטובתו לפנים משורת הדין.
על עצמו מספר אליהו (שמו המלא שמור במערכת) כי למד בישיבה קטנה ובישיבה גבוהה במסלול החרדי המקובל בישיבות חשובות ונחשבות. לאחר חתונתו הבין שאין בכוונתו להמשיך את דרכו בעולם הישיבות על אף שהוא עצמו אוהב את הלימוד. תחושתו הייתה שמהרגע שהקים משפחה עליו לשנות את סדרי העדיפויות ו"לא לדאוג רק לעולם הבא שלי", כלשונו.
בהתייעצות עם רעייתו בחר לעשות את הצעד ולהתגייס לצה"ל. "ההורים לא ראו את זה בעין יפה. כך גם הסביבה, הר"מים בישיבה. אבא שלי רב בקהילה, אימא שלי מוסרת שיעורים והיה להם קשה עם הצעד שלי. הם בדקו 'מה התפקשש להם'", הוא מספר.
מתוך גישה שהשילוב בחברה ובעשייה אינו הופך אדם לפחות חרדי התגייס לחיל החימוש, לפרויקט 'שח"ר אט"ל (שילוב חרדים באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה). הוא שולב שם במחזור הראשון של המיזם לאחר שהוסברה לו התרומה והחשיבות של המהלך, ואף תכנן להגיע לקצונה. המחשבה מאחורי המהלך הייתה שכאדם שלמד במסגרות חרדיות חסר לו חומר ומידע נצרכים על מנת להתקדם בעולם שבחוץ, ואת הפער יוכל להשלים דווקא בחיל החימוש ומשם יוכל להגיע גם לקצונה ולתרום למערכת הצבאית כקצין.
תכניותיו לא הסתדרו כפי שחשב, בין השאר גם משום שבאזור מגוריו לא הייתה מסגרת צבאית חרדית, וגם לאחר שהבין שחייו כקצין יצריכו שינוי משמעותי באורח חייו כאב למשפחה בתחילת דרכה. "התייעצתי עם אשתי והבנו שקצונה תגביל את החיים, לאו דווקא כחרדי אלא ככל קצין. התיעצתי עם הרב שנתן לי את ברכת הדרך אבל אמר לי שהיום העבודה צריכה להיעשות לטובת המשפחה ולא המשפחה לטובת העבודה. הפנמתי את הדברים וירדתי מעניין הקצונה".
בשלב זה ביקש להמשיך במסלול תורם בצה"ל ובחר לעבור לחיל המודיעין. אליהו מספר על שיחותיו עם מפקדיו וקצינים נוספים במערכת שהיו קשובים לדבריו ולבקשותיו, ניאותו לסייע לו לעבור למסגרת אחרת ולהפנות אותו לקצינים שיסייעו לו בדרכו החדשה. אליהו מדגיש שהמסייעים לא היו בני המגזר החרדי או הדתי כלל ועיקר, ועם זאת חיפשו כל דרך לסייע לו להתקדם בשירותו.
מאוחר יותר התבקש על ידי הצבא להוות מעין גשר עבור צעירים חרדים שזה עתה התגייסו לצה"ל, להדריך אותם ולסייע להם בדרכם החדשה.
לשאלה אם המקרה שלו הוא מקרה יחיד ונדיר או שמדובר בתופעה, אומר אליהו, כי במשך תקופת שירותו שהסתיימה לפני כשנה פגש כמעט את כל החיילים החרדים במסגרות של נופש מיוחדות שמארגן עבורם הצבא באופן תקופתי, ומשיחות עימם הוא מבין שזו המגמה הרווחת בצבא. עם זאת כשהוא נשאל מדוע סיפורים כאלה אינם נשמעים הוא קובע כי "מי שרוצה לבכות תמיד יוכל למצוא את החסרונות". לדבריו יש להבין שהצבא לא הוקם על פי אמות מידה חרדיות משום שלא החרדים הם שהקימו אותו, ולכן היו בו לא מעט חסרונות עבור הצעיר החרדי, אך כיום, עם השתלבותם של צעירים חרדים בתוכו הגישה משתנה וכיום ישנה מוכנות מקסימאלית, כהגדרתו, לקליטת מתגייסים חרדים ולהעניק להם את צרכיהם.
למערכת ערוץ 7 נודע שסיפורו זה של אליהו הגיע לידיעת מערכות תקשורת חרדיות, אך אלה העדיפו שלא לפרסם את הדברים. אליהו עצמו מבין מדוע. הוא קובע כי התקשורת החרדית, כמו כל כלי התקשורת באשר הם, מחפשת את השלילה ואת החסר ואותם היא מדגישה.