דיני התאגידים בישראל מבוססים על "עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" של התאגיד.
ההתאגדות יוצרת מסך שמפריד בין התאגיד לבין בעלי השליטה בו, כך שהתאגיד הוא ישות משפטית עצמאית, נפרדת מבעליו, שיש לה זכויות וחובות משל עצמה. כשחברה מאוגדת כחברה בעירבון מוגבל, בעליה לא יחויבו בחובותיה.
מצב זה מעורר כמובן קשיים. לעיתים נעשה במסך ההתאגדות שימוש לרעה, תוך ניסיון ליהנות מהיתרונות שהוא מקנה, בלא לשאת באחריות לחובות שפעילות החברה עלולה ליצור. כך למשל, יכול פלוני להקים חברה בע"מ, ליטול בשמה הלוואות שישמשו אותו לצרכיו האישיים (בין אם בדרך של משיכת דיבידנד ובין אם בדרכים אחרות). במצב כזה, החברה נותרת מרוקנת מנכסיה, הנושים עומדים בפני שוקת שבורה ובעל השליטה נהנה על חשבונם.
כדי להתמודד עם מצבים כאלה, פותחה הרמת המסך – פעולה שבה בית משפט מרים את מסך ההתאגדות ומחייב את בעלי השליטה בחובות החברה.
סעיף 6 לחוק החברות קובע את המקרים שבהם ניתן יהיה להרים מסך: אם הוכח שנעשה באישיות המשפטית הנפרדת שימוש שיש בו כדי להונות אדם או כדי לקפח נושה של החברה, או אם נעשה שימוש כזה באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
אם הוכח שבעל מניות בחברה פעל בצורה המתוארת לעיל, והוכח שהוא היה מודע לשימוש האמור באישיות המשפטית הנפרדת, יוכל בית המשפט להרים את המסך ולחייב אותו בחובות החברה, כולם או מקצתם. הרמת המסך לא חייבת להיות רק לעניין חובות כספיים של החברה, תוצאה אפשרית שלה יכולה להיות גם אישום פלילי של בעל המניות בגין עבירות של החברה וכיו"ב.
ככלל, נטל ההוכחה על המבקש הרמת מסך אינו קל ופשוט, ובתי המשפט לא יפגעו בקלות באישיות המשפטית הנפרדת. עם זאת, יש מקרים שבהם יהיה קל יותר להרים אותו. למשל, כשמדובר בתביעות של עובדים נגד חברה שבעליה ניהל אותה תוך שימוש במתכונת העסקה פוגענית.
הכותב הוא עורך דין ממשרד שפירא כהן העוסק במשפט מסחרי ובדיני עבודה.