גם לך מגיע להיות מאושר

לפני זמן מה נכנס אלי זוג צעיר, מקסים ומיוחד, ליעוץ. כשסיפרו על עצמם הבנתי שהם נשואים קצת יותר משנה.

"ומה הביא אתכם לפה?" שאלתי. הם ענו ואני התפעלתי. "יש בנינו המון אהבה, חיבור טוב, ומאוד שמחים האחד בשני. אלא שיש לנו לעתים קצרים בתקשורת, ויכוחים לא נעימים, וגם מחלוקות רבות בנוגע לנסיעות מחוץ לבית למפגשים חברתיים ולביקורים אצל המשפחה". הבעל המשיך והרחיב: "התלבטנו אם לבוא או לא, כי בסך הכל טוב לנו. אבל חששנו שהמצב יתדרדר. העדפנו לפנות כבר עכשיו, להדרכה נכונה ויעוץ, כדי לשמור על האהבה ולהתמודד נכון עם הקשיים".

האמת? התרגשתי.

לא פעם אנו פונים לקבל ליווי או עזרה כאשר כבר כלו כל הקיצים. כאשר אנו רגע אחד לפני ייאוש, שאנו טובעים בתוך הקושי או הכאב או כאשר נדמה שזה רגע לפני המוצא האחרון...

תופעה זו מתרחשת בתחומים שונים בחיינו. היא יכולה להתרחש בעבודה, בבית, בקשרים בינאישיים, בזוגיות, בחינוך, בהתמודדויות אישית ועוד. אנו סוחבים ומושכים את הקושי, "סובלים בשקט", אבל ממשיכים. כל עוד לא מגיע הרגע שבו אנו קורסים לחלוטין, אנו ממשיכים... לא עוצרים, לא פונים, לא מדברים. ממשיכים עם הקושי. ולא פעם, זה כל כך חבל.

דוגמה נפוצה לכך קשורה לעולמן של נשים. נשים אשר מטפלות במסירות רבה במשפחה, בילדים ובבן הזוג. משקיעות שעות בבישול, גיהוץ, ניקיון, שיעורי בית, משחקים, חיבוקים, מקלחות, חיוכים לבבים... ועוד. על אף שהן מזהות, כי העומס והלחץ משפיע על שמחת החיים שלהן, הן ממשיכות "לסחוב".  ושוב, עד שלא מתרחשת חלילה איזו נפילה אמתית, הן לא עוצרות לנוח, לחפש שינוי, להתאוורר, לבקש עזרה, ולקבל כוחות. וזה כואב וחבל.

ובהקשר זה, ישנו כלל חשוב. הרבה יותר קל לעשות שינויים מתוך כוחות, מתוך מציאות טובה, מאשר מתוך מקום מרוקן וחלש. כאשר אנו מחפשים שינוי ופתרון כשנשארה באמתחתנו עוד אנרגיה וכוח, ישנו סיכוי רב יותר שנצליח בשינוי, במהירות ובקלות רבה יותר. אך כאשר אנו מגיעים לשינוי ממקום מרוסק, שבור, מיואש, או חלש עד מאוד- השינוי בוודאי אפשרי, אך כעת ייתכן שהוא יהיה מעט יותר ארוך, ומורכב.  

ומה מעכב אותנו מלשנות?

מעניין לבחון ולהתבונן על תופעה זו. על המציאות בה אנו מושכים, שלא נאמר גוררים, מציאויות לא טובות, מנסים "לסחוב...", עד שחלילה כבר נדמה שאין מוצא, שהייאוש והכאב גדולים ומקיפים.

נדמה שזה קשור לתקווה הפנימית שאולי הדברים עוד יסתדרו מעצמם. פעם נפגשתי עם אישה יקרה לאחר שעזבה את הבית, היא תיארה זאת כך: "כבר כמה שנים שיש המון מריבות ובעיות בנינו, אבל כל הזמן הייתה לי תקווה שזה פשוט יסתדר, ולא רציתי עזרה. כעת, כשהמצב החריף ואני פשוט לא מסוגלת לראות אותו, החלטתי שהגיע הזמן לקבל הכוונה".

התקווה היא בוודאי דבר חשוב ועיקרי בכל התמודדות שהיא, ובפרט בחיי זוגיות. עם זאת, לא פעם התקווה לבדה אינה מספקת. כאשר נדמה שהמצב אינו מצליח להשתפר, שהקושי אף גדל ומחריף (ולא משנה באיזה תחום), כדאי לתחזק את התקווה על ידי קבלת כלים וסיוע נכון ומעשי.

אני יכול/ה לבד!

כשם שהתקווה לעתים מעכבת אותנו מלחפש פתרון ושינוי, כך גם התחושה של: "אני יכול/ה להסתדר בעצמי! נכון שקשה לי, אבל אני יכול/ה לבד!". גם אמירה זו הינה חשובה ונותנת כוח להתמודד, להשקיע ולנסות. עם זאת, במקרים בהם איננו מצליחים להסתדר לבד והמצב אף מחמיר, היא עלולה לחסום אותנו מלבקש סיוע, או לפנות לעזרה בזמן הנכון.

וכבר אמרו חז"ל: "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". כלומר, יש מקרים בהם הסיוע לעצמנו, הוא קשה ומורכב יותר. כמו שאמרה לי לפני מספר שנים אישה שעוסקת בהרצאות על חינוך: "כולם בטוחים שאני מחנכת דגולה, אך אילו היו יודעים כמה קשיי חינוך יש לי עם הילדים שלי, לא היו מאמינים... כשמדובר על הילדים שלי, תמיד יותר קשה לי לנהוג נכון".

חשוב להדגיש כי גם התקווה וגם הרצון להסתדר לבד הם חשובים ועיקריים בהתמודדות שלנו. אך כדאי שנשים לב מתי הם מועילים ובונים, ומתי הם חוסמים אותנו מלצמוח, מלהצליח, ומלהשתנות באמת.

בקשת סיוע (ולא משנה באיזה תחום או עניין) איננה חיסרון או חולשה. להפך. היא מעידה על בגרות אמתית ועל רצון כנה להרגיש טוב יותר. מוכנות זו מעידה על כוח, על אומץ, על ענווה, על התמודדות אמתית לטוב ולשמחה גדולה יותר.

****

לקראת סיום המפגשים עם הזוג הצעיר, הם אמרו בהתרגשות: "בחרנו ללכת להדרכה וליעוץ כי ידענו שיש לנו מה ללמוד ולשפר בקשר. עכשיו אנו מבינים עוד יותר בברור כי התחלנו לצעוד בשביל לא נכון. שביל שהיה עלול להוביל כל אחד מאתנו למקום מרוחק, פגוע ונוקשה. כעת אנו מרגישים כי עלינו ביחד על השביל הנכון. שביל שיש בו אהבה, שמחה, הבנה הדדית וידיעה ברורה שפשוט מגיע לנו להיות מאושרים ביחד".

גם לך מגיע להיות מאושר/ת. וככל שנקדים לרדת מהשביל התועה, נוכל לעלות מהר יותר על השביל המוביל אל האושר שלך..."ויפה שעה אחת קודם". 

אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים".[email protected]