לחשק את נתניהו / בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון
ערב חידוש השיחות התפאר ראש הממשלה כי ישראל אינה מוכנה לקבל תנאים מוקדמים. שלושת התנאים שהציבו הערבים היו שחרור סיטוני של מחבלים רוצחים, הקפאת הבנייה ביש"ע וניהול שיחות על בסיס קווי 67'.
התפארות זו, האופיינית לנתניהו, הייתה כצפוי ריקה מרוב תכניה. המחבלים אכן לא ישוחררו לפני השיחות אלא במהלכן, ובשלבים - כניעה ברורה לתנאי המוקדם בתחום זה. כנ"ל בתחום הקפאת הבנייה בטרם השיחות: בשונה מהסיבוב הקודם אין אמנם הקפאה מוחלטת, אך בפועל יש הקפאה של 90% מהיקף הבנייה הטבעי ליישובי יו"ש וגם בירושלים.
כך גם כלפי התנאי השלישי – קווי 67'. שוב אין הסכמה ישראלית, אך יש השלמה עם העובדה שהאמריקנים יבטיחו זאת לפלשתינים.
זוהי התנהלות עלובה ומבישה של רה"מ, ואכן עולה השאלה הקשה האם להיות שותפים לממשלה כזו. השאלה קשה פי כמה ביודענו את ההידרדרות הערכית הקשה בחוט שדרתו של נתניהו, שלאחרונה אף אימץ את הטרמינולוגיה של השמאל על פתרון שתי המדינות.
מנגד, יש לשאול מה תתרום פרישה של הבית היהודי מהממשלה, האם היא תעצור את המהלך או תאיץ אותו. פרישה תביא לאפשרות כניסתן של המפלגות החרדיות, אשר רק אורבות להזדמנות להיכנס לממשלה. נכונותם של אריה דרעי וחבריו למכור את א"י אינה חידוש, כך גם יהדות התורה.
נתניהו יידרש אז לשאלה אם להשהות את סוגיית ה'שיוויון בנטל' וסביר להניח כי יוכל לשכנע את לפיד וחבריו להשהות את התהליך בנושא זה עד לגמר השיחות.
גם האפשרות של כניסת מפלגת העבודה, כדי 'להציל את המולדת', אינה בלתי אפשרית.
צריך גם לזכור כי הפלשתינים, למזלנו, אינם מעוניינים באמת להגיע להסכם, וכן כי גם בליכוד יש גוש גדול של ח"כים שאינו מוכן ל'ויתורים כואבים', כלשונו של שרון – נתניהו.
לכן נראה כי עדיף תיאום קווים אדומים עם הגוש הימני בליכוד, בתקווה שהדבר ניתן, על פני פרישה שרק תשחרר את נתניהו לצלול עמוק יותר לעולם הוויתורים, שאת מחירם תשלם ישראל אפילו אם התהליך ייכשל. קל וחומר אם הם יובילו לחתימת הסכם שלום מזויף ואסוני.
אך מה שיותר חשוב הוא להתחיל בפעילות מחאה, מהלך שישדר הן לנתניהו וחבריו והן לבית היהודי שלא נמתין עד להנפת הגליוטינה.
מוקדם לשבור את הכלים / ח"כ ניסן סלומינסקי, הבית היהודי, יו"ר ועדת הכספים
בראותו את עגל הזהב, מקבל משה החלטה מנהיגותית ונוקט צעד קיצוני ובלתי הפיך. לאורך הדורות הרחיבו הפרשנים ותיארו כיצד אקט השבירה, אותו ניתוץ בלתי ניתן לאיחוי, גובה מעם ישראל מחיר יקר, שאותו אנו משלמים עד היום. כנבחרי הציבור הנתקלים בדילמות מנהיגותיות, דמותו של משה בסיפור שבירת הלוחות עומדת לנגד עינינו.
במהלך השבוע התחבטנו בשאלה האם לאור ההחלטה על שחרור מרצחים מבתי הכלא ופתיחת המו"מ, הגיעה העת לשבור את הלוחות ולפרוש מהממשלה. ברור לכולם כי עם ישראל חפץ בשלום עם שכניו, ואנו במפלגת הבית היהודי מקדמים בברכה כל ניסיון להגיע לשלום אמת. יחד עם זאת, סיסמת 'שתי המדינות לשני עמים' בין הירדן לים אינה מקובלת עלינו ולא מהווה שמץ של פתרון. אנו מתנגדים נחרצות למתנות חינם כשחרור רוצחים. מדובר בכניעה לתכתיבי הפלשתינים לתנאים מוקדמים.
אני מאמין כי פרישה מהממשלה בעקבות מחווה מדינית שנויה במחלוקת, אינה המדיניות הנכונה בנקודת זמן זו. משמעותה של פרישה כעת הינה עצירת כל הישגי הבית היהודי מאז הבחירות וירידה לטמיון של כוחנו האלקטורלי בכנסת. מפלגת הבית היהודי אינה נאחזת בקרנות המזבח ואינה רודפת אחר כיסאות מעור צבי. נבחרנו לשנות ולפעול למען ציבור הבוחרים בהתאם לעקרונות המפלגה. אין לי ספק כי המקום הנכון לפעול ולהשפיע הוא מבפנים. ההחלטות מתקבלות סביב שולחן הממשלה ולא מקרב ספסלי האופוזיציה.
זכורים לי דבריו של ד"ר יוסף בורג המנוח, בעת שכיהן כיו"ר ועדת השרים לניהול המו"מ עם המצרים על אוטונומיה לפלשתינים: "המו"מ צפוי להימשך עוד שנים, אולם בשורה אמיתית לא נראה בימינו". אני מאמין כי גם בסיומו של סבב המו"מ הנוכחי, ייווכחו מדינות העולם כי הפלשתינים הם סרבני השלום האמיתיים. לאורך כל ימי הבית נשמרו שברי הלוחות בארון העדות כתזכורת דוממת למשמעותה הבלתי הפיכה של פעולת השבירה. על כן, אל לנו להיחפז ולשבור את הלוחות לשווא.
להשפיע מבחוץ / מאיר אינדור, יו"ר ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור'
הבית היהודי חרת על דגלו שהוא לא רק מפלגה פוליטית אלא גם מנהיגות. וכגודל השאיפה צריך להיות גם גודל האחריות. מי שמוביל מנהיגות צריך גם להציב ערכים מוסריים מעבר למהלכים פוליטיים. לכן, ברגע שהבית היהודי נשאר בממשלה אחרי מעשה כה חמור, זו בעצם אמירה שהמעשה כנראה לא כל כך חמור. אלא לא רק שזה לא צודק, זה גם לא חכם. עכשיו הם צריכים לבקש סליחה מכל הגוורדיה הישנה של המפד"ל שטענו כלפיהם שהם לא פרשו בזמן ההתנתקות ושהיה להם חלק ואחריות מוסרית ופוליטית.
אין ספק שהמשא ומתן כעת הוא בר סכנה. אלו שטוענים שיש להישאר בקואליציה אומרים שממילא לא יקרה שום דבר, אבל כן קורה דבר גדול. בראשית המשא ומתן כבר הוצב דגל שחור ולמעשה הרווח מהישארות בממשלה הוא לא כל כך גדול. אנחנו לא רואים שנעשות פעולות גדולות המצדיקות זאת.
הישארות בממשלה בעת שחרור המחבלים, גם אם ח"כי הבית היהודי יצביעו נגדו, זה סוג של מתן הכשר. מטרידה אותי הידיעה שנעשתה עסקה של בנייה תמורת הסכמה שבשתיקה לשחרור מחבלים. צריכים לזכור, הפסקת בנייה והקפאה הם תהליכים הפיכים, אבל שחרור מחבלים אינו בר תיקון.
אני ער לעובדה שלישיבה בקואליציה יש יתרונות, אבל ראינו שתקומה פעלה מאוד יפה בהיותה באופוזיציה, אולי אפילו יותר טוב מהבית היהודי בקואליציה. חשוב שיהיה קול פוליטי שמאתגר מימין ומבחוץ מאשר ואקום פוליטי, בעיקר כעת, כשאפילו עוצמה לישראל לא נמצאת בכנסת. מבחינה זו שלי יחימוביץ' עשתה נכון כשלא רצתה להיכנס לממשלה והיא מהווה אתגר עבורה.
אין הרבה ברירות, המצב כעת מחייב תגובה ואני לא רואה שבסל של הבית היהודי יש כלים פוליטיים שבהם הם יכולים להגיב.
תשובות גולשי ערוץ 7:
מנהיגות או מזעור נזקים / איתי גבעון, נתניה
למציאות לא ניתן להתכחש. נחצה כאן קו אדום: ממשלת הימין בראשות נתניהו נמצאת במו"מ שתכליתו חלוקת הארץ ופתרון שתי מדינות לשני עמים.
אם לבית היהודי אין אלטרנטיבה מנהיגותית לדרך זו, יואיל ויתכבד להישאר בממשלה ולצמצם נזקים (לפנות עשרה יישובים במקום עשרים, לשחרר 100 מחבלים במקום 200 ובין לבין לדאוג לבעיות הדיור). הישארותו בממשלה נכון להיום מאשרת לצערי הרב שאנו עסוקים רק בלמזער נזקים.
שגיאה בטווח הארוך / אמיר שירי, פתח תקווה
קודם כל בגלל העניין המוסרי. אסור לבית היהודי להכתים את ידיו במעשה נבלה שכזה. לא ניתן להיות זרקור מוסרי כשאומרים שמדובר בקו אדום, אך נותרים דבוקים לכיסאות. מלבד זאת, הישארות עם הליכוד בזמן שהליכוד בוגד בבוחריו נותנת גושפנקא מוסרית למעשיו. אל לאנשי אמת להיות במקום חשוך כל כך.
אך יש גם את העניין האסטרטגי. אם הליכוד מחליט שהוא רוצה להיות שמאל, שיתחבר לשאר מפלגות השמאל ויוביל מדיניות שמאל, ואז תהיה לבוחרי הימין אלטרנטיבת אמת. אל לנו להסתנוור מהישגים קצרי טווח. המשחק כאן הוא מרתון, לא ספרינט.