טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד.
שאלה: אנו נשואים מזה כשנתיים. ברוב הזמן באושר, ב"ה. לעיתים אשתי נפגעת מכל מיני משפטים שאני אומר לה בתום לב. למשל, אם אני אומר לה שהבית מבולגאן והגיע הזמן לסדר אותו, היא נפגעת, שותקת ומתכנסת בתוך עצמה. היא גם לא מוכנה לומר ממה נעלבה, ואני מצליח לגלות ממה רק אחרי כשעה של הפצרות ותחנונים.
אני לא מבין מה פוגע בזה? אמרתי משהו שבאמת היה נכון – הבית היה מבולגאן. אני לא מבין מדוע היא לוקחת אישי ונעלבת? האם הבעיה היא אצלי או אצלה?
תשובה:
שואל יקר, אתחיל את תשובתי מהתייחסות דווקא לסוף השאלה – האם הבעיה אצלך או אצל אישתך? כאשר זוג מגיע אלי לייעוץ אני ראשית כל מבהירה מספר דברים בסיסיים שאחד מהם הוא שכאן, בקליניקה, זה לא בית משפט. אין אשמים. כולנו רוצים לשכלל ולשפר את הזוגיות. כל התנהגות היא נורמלית ומקובלת, בתנאי שבן הזוג השני מוכן לקבל אותה. ג
ם אם אולי אצל אנשים אחרים – אותו דפוס היה מאיים על שלום הבית. למשל, אם כאשר הבעל מגיע הביתה, אישתו נוהגת (וכך גם מצופה ממנה) לחלוץ את נעליו לאחר שהוא מתרווח בספה. כל עוד לשני בני הזוג טוב עם זה, האישה עושה זאת בשמחה ובכיף וגם לבעל זה נחמד- לא ננסה לשנות את ההתנהלות הזאת. אפילו אם במנטליות אחרת זה היה נתפס כעלבון לאישה, ואיך בכלל מבקשים ומצפים ממנה לכזה דבר וכו'.
כך גם לגבי ההתנהלות שלך מול אישתך, ברגע שלאחד מכם לא נוח עם הסיטואציה שבה אתה מעיר על הבלאגן – זה כבר מצריך דיון וחשיבה מחודשת. נסה לחשוב עם עצמך: מדוע אני מעיר לה על הבלאגן בבית ולא מסדר אותו בעצמי? אולי נראה לי שהאחריות על כך מוטלת על אישתי? אולי אישתי חושבת שהאחריות היא משותפת ומצפה לקבל עזרה שאני לא מציע לה אפילו? אולי לאישתי קשה לבקש ממני עזרה – קשה לה להרגיש "נזקקת" לטובה, היא רגילה כל חייה לתת מעצמה לאחרים. אולי הביקורת הזו על הבית – מתפרשת בעיניה כביקורת על תפקודה בבית ומבחינתה אם אתה אומר שהבית לא מסודר אתה בעצם אומר שהיא אישה לא טובה. אמנם מבחינתך אתה רק מעיר על הבית ולא מתכוון אפילו לומר לה שהיא לא טובה – אך כך היא מפרשת את המשפטים שלך ולכן עליך להיות זהיר. להבין שלא כל מה שברור לי ברור גם לאישתי. לדעת להרחיב את המבט ולהסתכל גם איך נשמעים המשפטים שלי ולא רק מה אני התכוונתי לומר בהם.
לא תמיד נכון לומר "דוגרי" מה אני חושב, לפעמים זה פוגע. גם אם זו אישתך שיודעת שאתה אוהב אותה וכו'. כן, צריך להתנסח בזהירות, אפילו שאתה אדם ספונטני וזורם ורוצה להתנהל בשקיפות ולך לא היה אכפת בכלל אם היו אומרים לך משפט כזה. אישתך שונה ממך, קבל את זה שהיא עלולה להיעלב גם ממה שאותך לא היה מעליב כלל, והשתדל שלא לצער אותה באמירות כאלו.
אמנם, ביקורת צריך לומר ולא לטאטא מתחת לשטיח. השאלה הגדולה היא: "איך לומר ביקורת נכון?", אם נדע לומר את הביקורת בצורה נכונה יהיה גם סיכוי גדול שהיא תתקבל אצל הצד השני ותוביל לשינוי משמעותי. כל זאת יקרה בתנאי שנשים לב להיות מרוכזים לא רק במה שאנו רוצים להשמיע אלא גם ביכולת הקיבול של האוזניים שמולנו. על אמירת ביקורת בצורה בונה נרחיב בעז"ה בפעם הבאה.