רוצים חינם? דברו בטלפון הקווי
רוצים חינם? דברו בטלפון הקוויפלאש 90

תביעות ייצוגיות עוסקות לא פעם בזוטות, בעוולות שמחירן לכל אזרח הוא לא יותר מכמה עשרות אגורות. אך פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וניכוש מתמיד של ההטעיות הקטנות של החברות הגדולות יכול להביא בסופו של דבר לחיסכון של סכומים ניכרים לאזרח. תביעה ייצוגית שכזו נגד חברת החשמל על עוולה בפרוטה אושרה השבוע בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה.

חוק הגנת הצרכן קבע כי חברות גדולות המספקות למנוייהן באופן קבוע שירות חיוני חייבות להחזיק מוקד טלפוני זמין שנותן שירות בשיחת חינם. השירות חייב לכלול מענה אנושי. מספר הטלפון החינמי והשעות שבהן הוא ניתן צריכים להופיע באופן בולט וברור בפרסומי החברה, והשירות בו צריך לענות על פניות בנושא פגמים ותקלות בשירות, וכן על עניינים ממוניים שבין נותן השירות והצרכן. בסמכות שר הכלכלה לקבוע מי הם נותני השירותים שהחוק הזה מחייב אותם. כיום נמנים ביניהם חברות הטלפון הקווי, חברות הטלפון הסלולרי, חברות הכבלים והלוויין, ספקי הגז, תאגידי המים וחברת החשמל. אחינו שר הכלכלה יכול בהינף חתימת ידו להוסיף לרשימה ספקים מרכזיים נוספים כמו כביש 6 או קרנות פנסיה.

מכל מקום, בדק מי שבדק ומצא כי חברת החשמל אכן הקימה את מוקד 103 שנותן שירות לכולנו - לקוחותיה ללא אפשרות בחירה. כמצוות החוק הוא נותן את השירות חינם, אך רק למחייגים מטלפון נייח. המחייגים מטלפונים ניידים מקבלים את השירות על חשבונם. בבקשה לתביעה ייצוגית התבקשה חברת החשמל לפצות את הציבור בעלות השיחות המשוערת מטלפונים ניידים אל המוקד, כ24 מיליון שקלים, וכן לשפר לאלתר את דרכיה.

להגנתה הפנתה החברה את בית המשפט למילון אבן שושן, אשר ממנו עולה בפירוש כי המילה טלפון מתייחסת לטלפון קווי, וממילא "שירות טלפוני" חינם שהחוק דורש חייב להינתן למתקשרים מטלפונים נייחים בלבד. אגב, אם בית המשפט היה מופנה אל ההגדרה של טלפון בויקיפדיה, היה מתגלה שהגדרת הטלפון שם כוללת טלפונים ניידים. ומכאן הרהור קל על הנוהג של בעלי דין, כמו גם של השופטים עצמם, להמשיך ולהסתמך על מילון אבן שושן כמכריע במובנם המדויק של מילים וביטויים בישראל של ימים אלו.

התובעים מצדם טענו שהטענה ששירות טלפוני הוא שירות מטלפון קוויי היא טענה מיתממת; שרוב שיחות הטלפון נעשות היום מטלפון נייד גם כאשר הנייח נמצא בהישג יד; ושבעת הפסקת חשמל, שהיא מקרה שכיח שבו יש צורך להתקשר אל מוקד 103, טלפונים נייחים רבים אינם עובדים, וממילא במקרים של תקלות אין מנוס מלפנות אל מוקד חברת החשמל בטלפון נייד.

בית המשפט אישר את הבקשה לתביעה ייצוגית לאחר שקבע כי טובים סיכוייה של התביעה להתקבל. השופטת מיכל נד"ב אמנם התקשתה משום מה להכריע מילולית מהו "שירות טלפוני", אך קבעה כי מתכלית החוק משמע שגם טלפונים ניידים אמורים להיכלל בו. בדברי ההסבר לחוק נימקו המחוקקים את החקיקה בין השאר בהנחה שכאשר משך ההמתנה לשירות הטלפוני ייעשה על חשבון החברה הוא יתקצר, ובעוד נימוקים שונים שקשה לראות מדוע הם תקפים לטלפונים נייחים בלבד.

בשיטת מצליח

לפני שבועיים פרסם פרקליט המדינה משה לדור מסמך מפואר שעליו עמלו בפרקליטות במשך שנים, אשר מגדיר קוד אתי להתנהלות של פרקליטים בפרקליטות המדינה. בין השאר נקבע שם כי על התובע לשים לו למטרה את מציאת האמת ועשיית הצדק, ולא את ההרשעה בכל מחיר. זהו כמובן אידיאל נאצל, וככזה הוא לא תמיד מתגשם בבית המשפט. מכל מקום, ההליך הפלילי שניהלה פרקליטות מחוז ירושלים נגד גבר שהתגרש אינו עניין לקוד אתי וולונטרי. על פניו נראה שהוא עשוי להיות מקרה מבחן לתפקודה של המחלקה לתלונות על הפרקליטים במשרד המשפטים, שעתידה להתחיל את פעילותה בשבועות הקרובים.

בכתב האישום נטען נגד האיש שבמסגרת הליכים בינו לבין גרושתו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, נקבע כי עליו להחזיר לגרושתו סכום של עשרת אלפים שקלים שהיא קיבלה מאביה כמתנת נישואין. הנאשם לא העביר את הסכום לגרושתו או לאביה, ולכן כמה שבועות מאוחר יותר פתח האב נגדו בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. כעבור כמה ימים הגיש האיש את תגובתו אל לשכת ההוצאה לפועל וטען כי החזיר את הסכום לאב בהמחאה. הוא צירף תצלום של ההמחאה מלפנים, ותצלום ההמחאה מאחור שעליו מתנוססת חתימת האב וחותמת בנק דיסקונט. פרקליטות מחוז ירושלים קבעה כי בפועל ההמחאה לא נמסרה מעולם. האיש הואשם כי זייף את חתימת הבנק ואת חתימת המתלונן על גב ההמחאה ויצר מצג שווא כאילו הסכום שולם, בניסיון להתחמק במרמה מפסק הדין של בית הדין הרבני.

כמעט ארבע שנים התגלגל התיק משופט לשופט בבית משפט השלום בירושלים. כל אותו הזמן היה האיש, ללא כל עבר פלילי, נתון תחת חרב מתהפכת של הרשעה פלילית שהעונש עליה הוא מאסר בפועל. לפני חודשים אחדים הגיע התיק לטיפולה של השופטת שרון לארי-בבלי, וזו מיהרה לקיים בתיק דיון הוכחות. במהלך הדיון נחרדה השופטת לגלות שמדובר בכתב אישום רשלני שעומד על כרעי תרנגולת. היא הבינה כי כתב האישום כולו מתבסס על עדות של אבי הגרושה, ועל פלט תנועות החשבון של האיש ושל חמיו לשעבר שהוציאה המשטרה מבנק דיסקונט ומבנק הפועלים. על פי הפלט לא נמשך מעולם הסכום מחשבון האיש, ולא הופקד מעולם בחשבונו של האב. מכאן הסיקה המשטרה, והפרקליטות בעקבותיה, שצילום ההמחאה שהופקה זויף. אלא שהסתבר שהפלט מהבנקים שצורף לתביעה התייחס לחצי השנה שלפני תאריך ההפקדה, בעוד שאת התנועות בחשבון אפשר לראות כמובן רק בפלט שלאחר תאריך ההפקדה. לבד מהחלמאות הזו, התברר כי הפרקליטות לא דרשה מהמשטרה מספר צעדי חקירה אלמנטריים לפני שבחרה להגיש כתב אישום. היא למשל לא טרחה לחקור את גרושתו של האיש, או לוודא מול הבנק האם החותמת שהתנוססה על צילום הצ'ק אכן מזויפת.

אבל זה לא הכול. המדהים ביותר הוא שבבית המשפט התברר שמעולם לא היה חוב של עשרת אלפים שקלים. עיון בפסק הדין של בית הדין הרבני בירושלים גילה כי הדרישה להחזר מתנת החתונה הופיעה בדעת מיעוט של דיין אחד. שני חבריו להרכב לא הסכימו איתו, ופסק הדין כלל לא דרש את החזרת הסכום. ועובדה זו לא הייתה יכולה להיעלם מעיני האישה ואביה, שהרי היא טרחה אפילו להגיש ערעור על פסק דינם של הדיינים.

האיש ועורך דינו ניסו שוב ושוב להאיר את עיני התובע ולהביא לביטול כתב האישום, אך ללא הועיל. כתב האישום לא בוטל גם כשהאב המתלונן עמד על דוכן העדים והודה כי הטעה את ההוצאה לפועל בכוונה תחילה. "זה לא משמעותי אם ידעתי או לא, ביקשתי וההוצאה לפועל יכולה לסרב", ענה האב כאשר נשאל איך העז להגיש לערכאה שיפוטית בקשה לאכוף פסק דין שלמעשה איננו קיים. "יש לי זכות לנסות את מזלי", הוא אמר. אבל גם זה לא הצליח להביא את התובע להודות בטעות ולבקש לחזור בו מכתב האישום.

השופטת לארי בבלי הורתה השבוע למדינה להשיב לאיש את הוצאות הגנתו על סך של 28 אלף שקלים, ורמזה שלאיש יש עילת תביעה מצוינת נגד אבי גרושתו במסגרת תביעה אזרחית.

שותפים לבריחה

כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום נגד אשר אבוטבול עשוי לפתוח עידן חדש בכל מה שנוגע למכת המדינה של תאונות פגע וברח.

לפני חודשיים נהג אבוטבול ברחובות באר שבע כשהוא מסיע שניים מקרובי משפחתו, למרות שרישיונו נפסל על ידי בית המשפט לתעבורה בעיר חודשים אחדים קודם לכן. במהלך הנסיעה הוא פגע במריה אמדור, קשישה כבת שמונים וחמש. היא נחבלה קשות ומאוחר יותר נפטרה. "אין לי רישיון, אני לא עוצר" הוא הודיע לשני קרוביו והמשיך בנסיעה מרחק של כמה רחובות, שם החנה את הרכב. הוא מיהר להזעיק את אשתו והיא אספה את השלושה והסיעה את כולם אל ביתו של אבוטבול. הפוגעים אמנם נמלטו מזירת הפשע, אבל הרכב עדיין חנה סמוך לה. על כן יצאו אמו של אבוטבול ואשתו כדי להבריח את הרכב מהמקום. האם הסיעה את כלתה אל הרכב הפוגע ושתיהן חזרו בנסיעה אל הבית.

למחרת סיפרה האם לאחיו של אבוטבול כי אחיו פגע וברח. האח מיהר לחנות לאביזרי רכב בבאר שבע והזמין מראת צד חדשה לרכב של אחיו כדי להחליף את המראה שניזוקה בתאונה. לאחר שהבין כי בעקבות התאונה המשטרה תתחקה אחרי מזמיני מראות בבאר שבע, הוא רכש את המראה בסופו של יום בחנות באשדוד. הפוגע, אשתו ואחיו גם נסעו למוסך ברהט כדי לתקן נזקי פח של התאונה. חבר של אבוטבול, מכונאי רכב במקצועו שהוכנס גם הוא בסוד העניינים, נידב עצות בשפע איך להסתיר את דבר האירוע.

משטרת ישראל ופרקליטות מחוז דרום לא חסכו מאמץ. אחרי חקירה שארכה יותר מחודש נעצר אבוטבול ואיתו שני קרובי המשפחה שנסעו איתו ברכב, אשתו, אמו, אחיו והחבר המכונאי. אבוטבול יושב במעצר, כל השאר במעצר בית, ונגד כולם הוגש השבוע כתב אישום. יד קשה נגד נהגים פוגעים ובורחים הונהגה בשנים האחרונות, וההרתעה ככל הנראה לא מספקת. ייתכן שיד קשה נגד כל המעגלים השותפים בדרך כלל להעלמת פשע כזה תהיה אפקטיבית יותר.

אין ארוחות חינם

בבית משפט השלום בתל אביב הגיש מלון כינר תביעה נגד עמותת שופר של הרב אמנון יצחק. לפני כשלוש שנים אירחה העמותה במלון כינוס גדול בשבת ולא שילמה את החשבון, שעמד על כ170 אלף שקלים. אנשי שופר הודו כי התארחו ולא שילמו, אך טענו כי האירוח היה מחפיר, וענו בתביעה שכנגד על לא פחות משמונה מאות אלף שקלים - הערכתם את הנזק שנגרם להם בשל האירוח הירוד באותה שבת.

לסכום הנכבד הזה הגיעו אנשי שופר באמצעות שלל סעיפים מקוריים כמו פגיעה במוניטין (מאה אלף שקלים) או פגיעה כלכלית מכוונת (מאתיים אלף). אך הסעיף המרשים ביותר נכתב תחת השם "נזקי אירוח". תחת סעיף זה הגישו אנשי שופר לבית המשפט רשימה ארוכה של קיזוזים, מעין קנסות שהם קנסו באופן חד צדדי את המלון על תקלות שנתגלעו לטענתם במהלך השבת. למשל שישה אורחים התלוננו כי לא היה כיבוד די הצורך - קיזוז של 6,000 שקלים. טלוויזיות שלא נותקו כמבוקש – 4,000 שקלים. בריכה שלא נפתחה בזמן - 500 שקלים. הג'חנון לא היה אפוי כראוי - קיזוז של 100 שקלים. וכן הלאה עד סכום של כ-112 אלף שקלים. 

השופט רחמים כהן הבהיר לאנשי העמותה שעל אירוח צריך לשלם, וקיזוז שרירותי שאינו מגובה בראיות לנזקים או בהסכם משפטי אינו תקף. בנוסף לתשלום על האירוח הוא חייב את עמותת שופר גם בהוצאות משפט של כמעט 60 אלף שקלים.