זהו... הילדים שוחררו איש איש למסגרתו. זה היה בוקר מאתגר. מלא התרגשויות ותופעות לוואי .
ישנם ילדים שההתרגשות הופכת להם את הקיבה ויש כאלה שזורמים איתה. ואני..... אני תכננתי בוקר שמח ורגוע ומצאתי את עצמי בלחץ אש. למה?????
שכחתי איך זה לארגן שמיניה לבוקר לימודים. חודשיים השכיחו ממני את הטירוף שבדבר...
ההשכמה התחילה ב-6:00. שני ילדים הוקפצו ממיטותיהם בעודי מנסה להיזכר מהם סדרי הדברים בבוקר. האחד קפץ ממיטתו בעוד השני מתהפך במיטתו זועם על שעבר לילה ללא שינה ועכשיו הוא גמור.
השעון מורה 6:15, אין הרבה התקדמות מצד הבחורים ואני עוברת לשלב השאלה הזהה..." מה תרצו בסנדביץ'? הדבר מצליח להעיר אותם ואני רצה למטה לארגן את הכריכים תוך כדי שאני משכימה שתיים. את השתיים הלא נכונות. ההשכמה המוקדמת הזו עוד תעלה לי ביוקר כי כעת יש שתי אפרוחות קטנטנות ערות שצריכות חיבוקים ונשיקות בעודי צריכה לתקתק מטבח.
כל יתר החבורה הושכמו בקריאות קרב של עדכוני השעה ושחרור השניים הראשונים להסעות. 6:45 ואני עם שניים פחות. רגע לפני צאתם אני רק בודקת שהכל בתיק וששום דבר לא נשכח.
יעזרני ה', אני מרגישה כאילו צהריים. מזל שהילקוטים מוכנים מזה חודש. רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון, הם כבדים.... בין לבין אני מסננת את תכולת התיק ל "נצרך" לבין " קח כדי שסוף סוף הספריה תתרוקן מספרים".
7:15 עוד אחת יוצאת מהבית, ולא בשמחה רבה. עודף התרגשות מלווה בים של חששות מפני הבאות וההתחלה החדשה.
כל ניסיונותי להיות ששה ושמחה, רגועה ומצחיקה , עולים בתוהו. בוקר מלא הוראות לא ברורות, מצבי רוח משתנים שגורמים אפילו לשמחים והנרגשים להכנס ללחץ.
חשבתי שאני מיומנת. חשבתי שאני כבר מוכנה באופן אוטומטי לכל מצב.
אז זהו.... שלא. חלפה עוד חצי שעה וכל הילדים מוכנים באוטו לתזוזה.
ליד בית הספר בלאגן אימה ונהג אוטובוס החליט שזהו בדיוק הזמן להוריד את כל חמישים הילדים במרכז הכיכר בכניסה לבית הספר, כשאלף הורים לחוצים ומצפצפים מאחוריו. ילדת המעון כבר נכנסה לשגרה, ההורדה הייתה יחסים רגועה, ילד כיתה א' טס מבלי להביט לאחור ורק הקטנטנה שבגן נכנסה ו... גילתה שכולם שם חדשים וכמעט ולא נשאר אף חבר משנה שעברה, דבר שגרם לה לעוגמת נפש, דמעות ו.... אחיזת אימה בצווארי.
לסיכום... הילדים שוחררו איש איש למסגרתו. זה היה בוקר מאתגר. מלא התרגשויות ותופעות לוואי . ישנם ילדים שההתרגשות הופכת להם את הקיבה ויש כאלה שזורמים איתה. ואני..... אני תכננתי בוקר שמח ורגוע ומצאתי את עצמי בלחץ אש. למה????? שכחתי איך זה לארגן שמיניה לבוקר לימודים. חודשיים השכיחו ממני את הטירוף שבדבר.....
אני מתפתה לשבת ולהכין רשימה של " אל תשכחי לשנה הבאה" אולם עוצרת בעדי. מחר... מחר יהיה יום חדש עם הזדמנות חדשה. וחוץ מזה.. בעוד שבוע מתחילים החגים שהם כידוע חופש אחד גדול ואז... רק אחרי החגים תתחדש באמת שנת הלימודים ואז אוכל להתחיל מחדש.
אחרי החגים.... אח.... אחרי החגים....