הדרך היחידה לצאת מהמגזריות / יוסף רוסו, 'עולם קטן'
נראה שביסוד הדיון הזה יש שתי שאלות. החיצונית: האם ממצאי המבקר מעידים על בחירות מקדימות מושחתות בבית היהודי. והשנייה, עקרונית יותר: האם מלכתחילה המהלך היה נכון.
בנושא השחיתות, לדעתי, לצד האכזבה לגלות שוב שלדוסים יש עדיין נטייה לכל מיני עיקומים מהדרך הישרה – בממצאי המבקר אין שחיתות. בוודאי לא כזו שמאפיינת את הבחירות המקדימות אצל האחים הגדולים. עם כל הפרטצ'יות ומשחקי הקולות שניתן להניח שהיו גם אם לא הוזכרו בדו"ח המבקר, מדובר בכלליות בציבור ירא שמיים ולכן ישר והגון. יש כאן בעיקר מה שמכונה צעירוּת, והתנהלות טירונים בצירוף תרבות ה"יהיה בסדר" שנהיה חייבים ללמוד לוותר עליה.
באשר לחזרה לדיון מלפני שנה וחצי על אימוץ הבחירות המקדימות: כל עוד זהותה של מפלגה מוגדרת על ידי סקטור או לחילופין באמצעות רשימה מצומצמת של מטרות לקידום, היא יכולה להרשות לעצמה להרכיב רשימה בידי "החבר'ה החכמים", כלומר מייסדי המפלגה, רבנים או כל סוג של מועצה ציבורית. אבל כשמפלגה מתיימרת לגייס קולות מרכז מכל האגפים, אין שום סיכוי לעשות זאת מבלי לשתף את הציבור באופן כזה או אחר ביצירת הרשימה. ליברמן כבר לא קושיה אחרי שנאלץ לשרוד בתוך הליכוד; ש"ס לא נהיה לעולם בלי הרב עובדיה, וזו רק הכהונה הראשונה של יאיר לפיד.
אם מסכימים עם ההנחה הזו, אפשר לומר שחוסר היכולת של מפלגות המפד"ל והאיחוד-הלאומי זכרן לברכה להתרומם, מעיד בעצם על בגרותן הכפויה מההגדרה המגזרית שאולי בתוך תוכן רצו להישאר בה. עם כל הכריזמה המבורכת של בנט והפריצה החשובה שהביאה איתה איילת שקד, הגורם העיקרי שאִפשר את כל מהלך הצמיחה של הבית היהודי – כניסה של דמויות וקהלים חדשים, ובעיקר החזרת אמון רבבות הדתיים הלאומיים שנטשו – הוא בלא ספק הפיכתה של הבית היהודי למפלגה ציבורית, וזאת בעיקר על ידי פתיחתה לפריימריז ציבוריים.
עם כל חסרונותיה של השיטה, ועם כל השיפוצים שאולי נכון לעשות לה, בינתיים לא נמצאה שיטה טובה יותר שמשתפת את ציבור הבוחרים בבחירת זהות המועמדים שלו.
מה קיבלנו? מפלגה נמרצת, אוהבת השם, נתמכת על ידי הציבור, אבל גם קצת עושה טעויות של צעירים. לא נורא – צעירים הם דבר טוב, בעיקר כי יש להם לאן להתבגר ולהשתפר.
פתרון חירום בלבד / פרופ' אשר כהן, אוניברסיטת בר-אילן
בנסיבות ובתנאים שיש היום, כדאי וראוי לבית היהודי להימנע מבחירות מקדימות. חיפוש פשוט בגוגל לא רק שיגלה תמיכה שלי בבחירות המקדימות, אלא אף פעילות למענן במסגרת תנועת 'כולנו' שפעלה לאיחוד הציונות הדתית לפני הבחירות ב2009 (ראו למשל 'בשבע', גיליון י"ב בניסן תשס"ח).
אני חוזר לדברים שאמרתי אז במהלך הריאיון: השיטה שאני מציע "היא חד-פעמית, לבחירות הקרובות, לנוכח מצב החירום ובמטרה להגיע להישג ולמנוע מפולת... צריך לזכור שהשיטה... לא מיועדת למפלגה לאורך שנים. זו שיטה שהמרכיבים שלה נוצרו לצורך משבר... אני מוכן להודות, לא הייתי רץ לבצע פריימריז פתוחים כשיטה למפלגה, יש בזה הרבה סיכונים".
הבחירות המקדימות שהונהגו לקראת הבחירות האחרונות השיגו בלא ספק את המטרה: הן עוררו את השטח הציוני הדתי הרדום, הביאו להחלפת יו"ר הרשימה, ומעל לכול גרמו למתיחת פנים חסרת תקדים ברשימת המועמדים. הבחירות המקדימות האחרונות היו גלגל הצלה לפני טביעה. באפריל 2012 הראו הסקרים ששתי הרשימות על גבול אחוז החסימה. המיפקד והבחירות המקדימות הפכו את המגמה.
ואולם, אמצעי שנכון לשעת משבר, שבה יש צורך קיומי לעורר את השטח ולהחזיר את האמון, אינו נכון בהכרח לכל מצב ותנאי. הבחירות המקדימות היו ונותרו אמצעי בעייתי הכרוך בתופעות שליליות לא מעטות המערערות את החגיגה הדמוקרטית שהבחירות המקדימות אמורות לשקף: התפקדויות מאורגנות ("ארגזים"), שחיתות כספית ועדיפות לעשירים, למפורסמים ולחברי כנסת מכהנים.
בכל הקשור לבית היהודי הבעיות גוברות לנוכח הרגישות והחשיבות הרבה שיש לייצוג. הרשימה הבאה תצטרך לאזן היטב בין חובשי כיפה לחובשי כיפת השמיים, בין תורניים-לאומיים לליברלים יותר, בין גברים לנשים, בין ותיקים לפנים חדשות וכיוצא באלו. ועדה או מועצה מסדרת תעשה את זה הרבה יותר טוב.
השיטה אינה אשמה / שאול יהלום, ח"כ ושר לשעבר (מפד"ל)
השיקול אם להמשיך את שיטת הבחירות המקדימות בבית היהודי או בכל מפלגה אחרת, חייב להיות ערכי-אלקטורלי בלבד. דהיינו, איזו שיטה תביא רשימה טובה, ערכית ונכונה יותר. איזו שיטה תביא את הציבור להרגשה של שותפות בהרכב הרשימה, כך שהמהלך יהיה מניע להצביע עבורה.
יש צדדים למען הבחירות המקדימות ויש צדדים לשלול אותן. לי נראה שאם רשימת הבית היהודי היא רשימה טובה, וזאת ימים יגידו אך אני נוטה להאמין שכן, הרי שחלק גדול מן העובדה הזאת נזקף לזכותן של הבחירות המקדימות. זאת בגלל שהן נתנו מקום לאנשים חדשים להשתלב ברשימה ופתחו את נושא המעורבות של דתיים ושאינם דתיים במפלגה.
אני שולל מכול וכול את התפיסה שיש לשנות את השיטה בגלל דו"ח המבקר. הדו"ח מצא ליקויים קשים אצל חלק מהמתמודדים, כשם שלגבי חלק מהם הכול עבר בשלום. זה מוכיח שלא השיטה פגומה, אלא הדרך שבה התנהלו חלק מהמועמדים אשר לא קיבלו על עצמם את הסייגים ואת הדרכים הנכונות והחוקיות להתמודד.
אלה שקיבלו ביקורת חמורה מהמבקר וטוענים נגד השיטה, מזכירים לי אנשים שטועים בנהיגה ומאשימים את הכביש. יש בכך התחמקות מחזרה בתשובה. במקום שיכירו את המשגים שעשו ויקבלו לעתיד שלא לעשותם, הם בוחרים להתעלם מהפגמים, מאשימים את השיטה ואף דורשים להחליפה. לא זו הדרך שנבחרי הבית היהודי צריכים ללכת בה.
תשובות הגולשים
לא לחזור אחורה / שרה אליאש, קדומים
קשה להאמין שרעיון הוועדה המסדרת שוב תופס תאוצה. בפריימריז יש הרבה פגמים, אך ועדה מסדרת היא פתח לצבירת כוח ולהנצחתו על ידי מנגנונים שאין בהם מינימום שקיפות. הרי ועדה מסדרת לא נוצרת יש מאין - היא נקבעת על ידי בעלי הכוח הקיים במפלגה ומנציחה אותו.
בהזדמנות זו כדאי גם להזכיר כי לפני פיצוץ המפלגה המאוחדת לקראת הבחירות הקודמות התעקש אורי אריאל על קיום פריימריז, והחלטת הוועדה על ביטולן הייתה אחד הגורמים לפרישה. קיומה של ועדה מסדרת לא מנע את הפילוג.
פריימריז, כמו דמוקרטיה, אינן טוב מושלם, אלא הרע במיעוטו.
פריימריז צנועים / אלי זילכה, גבעת שמואל
אסור לבטל את הפריימריז. זה מרענן את השורות, מוסיף חיוניות והזדהות עם המפלגה והנבחרים, ומחייב נבחרי ציבור לעבוד ולהציג דו"ח לבוחר. עם זאת, חייבים להגביל את הסכום שהמתמודדים מוציאים.
ניתן להוזיל עלויות באופן משמעותי, לדוגמה: להוציא חוברת מסודרת מטעם ועדת הבחירות שבה כל מועמד מקבל עמוד או שניים על מנת לפרוס את משנתו ופעילותו. ניתן גם להקים אתר אינטרנט מטעם ועדת הבחירות, שבו כל מועמד מציג את עצמו בסרטון קצר.
הדבר ימנע חוסר שוויון בין היכולות הפיננסיות של המתמודדים, וימנע את הראוותנות המוגזמת שבפריימריז.