בראיון לערוץ 7 מתייחס האלוף (מיל.) שלמה גזית, מי שהיה ראש אמ"ן בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, לליקויי המודיעין שהובילו למכה הקשה שספג צה"ל בפתח המלחמה.
בפתח הדברים מספר האלוף גזית כי שמע את הפרסומים של עדויות ועדת אגרנט אך עדויות אלה אינן מחדשות ולטעמו אף אינן חשובות. "בעיות היסוד מוכרות כבר זמן רב", הוא קובע.
כשהוא מתבקש לשים את האצבע על הבעייתיות שהובילה לכשלי ראשית המלחמה אומר האלוף גזית כי הבעיה המרכזית נבעה מכך ש"היינו שיכורי ניצחון 67'. היה בנו זלזול טוטאלי בצבאות הערבים. לא האמנו שהם יוכלו להיערך להתכונן להשתקם ולהיות יריב של ממש". עוד הוא מציין נקודה נוספת אותה הוא רואה כשחשובה לא פחות: "בששת הימים היינו אנחנו הצד המפתיע וב-73 היינו הצד המופתע, וזו מלחמה שונה לחלוטין".
עם זאת מדגיש גזית כי "לזכות ישראל ולזכות צה"ל, בשונה ממדינות ערב, מהאסון של ההפתעה שהופתענו עם אבדות קשות וקשיים בלתי רגילים ידענו להתגבר ולסיים פחות או יותר בהבסת הצד השני".
גזית נשאל כיצד הגיע צה"ל למצב זה שבו הוא המופתע והשיב כי כראש אמ"ן לאחר המלחמה הציב את בירור השאלה הזו כשאלה ראשונה לבירור, אך עד כה לא קיבל תשובה לכך. "זו השאלה ששאלתי את עצמי ואין לי לזה תשובה. במודיעין לא היה איש אחד שהטעה את המערכת במזיד. אני מכיר את כל האנשים שהיו מעורבים הם היו טובי המערכת גם במערכת הצבאית וגם במערכת החוקרת. אנשים יוצאים מהכלל והם נפלו בפח".
"מאשימים את נושא הקונספציה, אבל אי אפשר לפעול ללא קונספציה. לא ניתן לומר שאגיב בתגובה לכל ידיעה בודדת שמגיעה. אחד האסונות הגדולים היה ההסתמכות על מה שנקרא מקור צמרת. כל מקורות המודיעין אינם יכולים להשתוות בהערכה לחשיבותו של מקור אחד או שניים שאתה שם את כל יהבך עליהם, וכל עוד הם לא נותנים את הידיעה אתה מתעלם מכל השאר. זו הייתה המציאות של 73'. היו מספיק מקורות וידיעות שהצריכו זהירות אבל מקורות הצמרת שלך עדיין לא אמרו דבר עד ליל ה-5-6 באוקטובר".
באשר לאותה נפילה בפח בעקבות מקור צמרת שהמוכר ביותר הוא אשראף מרואן אומר גזית כי עדיין לא ברור אם הדברים נעשו במזיד או לא וישנן היום אסכולות שונות המתייחסות למקור זה. האסכולה המרכזית סבורה שהוא לא היה בשום פנים סוכן כפול, ולעומתה האסכולה המצומצמת יותר משוכנעת שהוא אכן היה שתול.
גזית מספר כי אחד הדברים הראשונים שעשה כראש אמ"ן היה לבחון שוב אם מרואן היה שתול או לא, "ולא יצאנו עם תשובה חד משמעית ואינני יכול לתת תשובה על כך. אולי פעם יתפרסמו פרסומים במצרים שיחשפו את הסיפור הזה".
באשר לטענות הציבוריות נגד הכרעת אגרנט נגד הרמטכ"ל דוד אלעזר, דדו, והקביעה שמדובר בעוול בל יכופר אומר גזית כי התשובה מורכבת שכן ועדת אגרנט פעלה על פי הסמכויות שניתנו לה, כלומר בדיקת המהלכים שקדמו למלחמה ומהלכי היומיים הראשונים, ובהתאם לכך מסקנותיה של הועדה היו נכונות וראויות. לעומת זאת סביר להניח כי לו היו בוחנים חברי הועדה את התפקוד הצבאי בימים שלאחר מכן המסקנות היו שונות בתכלית. "יכול מאוד להיות שאפשר להאשים את חברי הועדה שלא אמרו שההמלצות לגבי הרמטכ"ל בהתאם להנחיות שקיבלנו הן כאלה וכאלה, עם זאת לא ניתן להתעלם מתפקודו מהשמיני באוקטובר ועד סיום המלחמה ואנחנו לא חשובים שראוי במשהו לפגוע בו".
גזית התייחס גם לאמירות הנשמעות באחרונה ולפיהן לא ראוי להתאבל לציון אירועי המלחמה ההיא שכן דווקא בה היה ניצחון גדול מזה של ששת הימים לנוכח נתוני הפתיחה. אמירה זו מתחדדת לנוכח דבריו של יאנוש בן גל הקורא לחגוג את ניצחון מלחמת יום כיפור. "אני בהחלט לא מקבל את זה. אמנם יצאנו בשן ועין מהמלחמה ולא איבדנו את כל השיניים והעיניים אבל זה היה רחוק מלהיות ניצחון. הרי אנחנו מדברים על ניצחון אסטרטגי ואמנם צה"ל ישב באפריקה וישב מאה קילומטר מקהיר, זה הישג בלתי רגיל, אבל המלחמה הזו החזירה אותנו אל הגבול המנדטורי מול מצרים. זו התוצאה האסטרטגית של המלחמה ולא הימים שישבנו בקילומטר ה-101, לכן אני לא מקבל את האמירה הזו של יאנוש".
לקראת סוףד בריו התבקש גזית להתייחס לתיאוריית הקונספירציה לפיה דיין, סאדאת וקיסינג'ר תכננו מלחמה בעצימות נמוכה על מנת לאפשר הישג צבאי למצרים ובכך להביא אותם אל שולחן המו"מ לשלום. לטעמו של גזית מדבור ב"קשקוש מקושקש", כלשונו. "אנשים אוהבים למצוא קונספירציה לכל דבר, אז גם פה המציאו את התיאוריה הזו שאין בה שום בסיס שום אמת ושום יסוד".