רק לפני שנה וחצי הוא נכנס לתפקידו, ובעוד שנה ושלושה חודשים הוא יפרוש לגמלאות. אבל בפרק הזמן הזה, שלא יעלה על שלוש שנים, מוביל נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מהפכה.
אולי מדויק יותר לומר מהפכת-נגד, כזו שמאיימת להסיג בשנות דור ויותר את המהפכה החוקתית שעליה עמל אהרן ברק במשך כמעט אחת עשרה שנות כהונתו בבית המשפט העליון.
המהפכה הנגדית של גרוניס היא מהפכה שקטה. הוא נמנע מפסקי דין דרמטיים ומאמירות שיעוררו דיון סוער על מורשתו של ברק. הוא מעדיף להרוג אותה ברכות. הוא מעדיף שתיקות רועמות או הליכים פרוצדורליים כדי להכתיב סדר יום חדש לבית המשפט העליון.
המהלך הבוטה ביותר של גרוניס, שהתחיל בשנה שעברה ונמשך בכל עוז בשנה הזאת, היה הטלת הוצאות משמעותיות על עותרים ציבוריים. המסורת המשפטית של ברק ביקשה לעודד עותרים ציבוריים, במיוחד עמותות ציבוריות שונות, ונמנעה מלגזור עליהם הוצאות גם כשהעתירות לא התקבלו, גם כשהן לא היו מוצלחות מלכתחילה, גם אם הן נועדו בעיקר לצרכים תקשורתיים. גרוניס נוקט מדיניות הפוכה, כזו שמרתיעה עותרים ציבוריים מלהגיע לבית המשפט, אלא אם יש להם סיבה טובה במיוחד. כך עתירה של עמותת אומ"ץ בנושא הסאגה הבלתי נגמרת של פרשת הרפז זיכתה אותה בהוצאות של 15 אלף שקלים. סכום דומה נדרשו לשלם עמותות אדם טבע ודין והתנועה לאיכות השלטון על עתירה נגד הסכם בין מפעלי ים המלח ובין ממשלת ישראל. האחרונה נאלצה לשלם 17 אלף שקלים בעתירה שהגישה נגד משטרת ישראל. האגודה לזכויות האזרח ומרכז אדווה נאלצו לשלשל לקופת המדינה לא פחות מ45 אלף שקלים בעתירה נגד השר"פ בבית החולים העתידי באשדוד.
בוטה לא פחות הייתה רמיזתו של גרוניס לגבי האפשרות לצמצום זכות העמידה של עותרים ציבוריים בבג"ץ. בערעור על עתירה מנהלית שהובא לפני הרכב בג"ץ כתב השופט סולברג כי לו לא היה מדובר בערעור, הוא היה דוחה את העתירה על הסף "בהיעדר זכות עמידה". גרוניס בפסק דינו הביא את דבריו של סולברג, דברי כפירה נועזים במורשתו של ברק, ולא הסתייג אלא רק ציין כי "בנסיבות העניין ראוי להתייחס לגופם של דברים", רמז עבה להסכמתו לשאיפה הגלויה שהביע סולברג לצמצום זכות העמידה.
תזכורת טרייה למגמה של גרוניס שלא להטיל את בית המשפט לכל מערכה ערכית המתנהלת בישראל היא התחמקותו מלהכריע בעתירות בעניין גיוס החרדים. גרוניס, שהיה בדעת מיעוט והתנגד לפסילת חוק טל על ידי חבריו השופטים, מתמרן בימים אלו את העתירות החדשות שהוגשו לבית המשפט, כך שההכרעה בסופו של דבר תיפול במקום הראוי לה, בכנסת.
צל"ש: אליעזר גולדברג, נציב תלונות הציבור על שופטים
את הצל"ש נעניק השנה לקשיש שבין עובדי המדינה, נציב הקבילות על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס ומי שהיה מבקר המדינה אליעזר גולדברג. לגולדברג מלאו 82 כבר לפני מספר חודשים. בני מחזורו פרשו מכס המשפט לפני יותר מ12 שנה (ומהשירות הציבורי לפני 17 שנה), ומתמודדים מן הסתם עם בעיות פרוזאיות יותר משופטים, דיינים וקאדים שסרחו. אך הגיל, כך נראה, מיטיב עם גולדברג ושלא כדרך הטבע מצמיח לו שיניים. גולדברג נציב הקבילות על שופטים הוא מבקר נחרץ הרבה יותר מגולדברג מבקר המדינה.
השנה ניצבה נחרצותו של גולדברג בפני מבחן גדול, ויכלה לו. השופטת ורדה אלשיך, שופטת הפירוקים מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מי שהייתה גם יו"ר נציגות השופטים ואחת הדמויות החזקות והכוחניות במערכת המשפט, כשלה. על פי תלונה שהגישה לשכת עורכי הדין, זייפה השופטת פרוטוקול כדי להתנקם בעורך דין מהשורה שהתנהלותו לא נשאה חן בעיניה. גולדברג חקר ללא משוא פנים והצביע באומץ על כישלונה של השופטת, והיא תפרוש בקרוב מכס המשפט.