בית רשות השידור
בית רשות השידורפלאש 90

לפני למעלה מחודש קיבל המושג "רפורמה ברשות השידור" רמזור אדום משרי התקשורת והאוצר, ארדן ולפיד, שהחליטו לעצור את תוכנית ההבראה הזו, שנמצאת על סדר היום כבר שש שנים. צוות שבחן את הרלוונטיות של הרפורמה הצביע על כך שמאז שנכתבה היא רוקנה מתוכן.

מרבית העניינים שהייתה אמורה לקדם, כמו איזון תקציבי, הגדלת ההשקעה בתוכן מקומי על חשבון משכורות ועוד, כבר לא יתקיימו, משום שהרפורמה שונתה בלחץ העובדים. אז מה עושים? כן, עוד ועדה. הפעם מינה אותה השר ארדן, שקצב את זמן דיוניה עד סוף השנה האזרחית.

הוועדה אמורה להחליט מה יעלה בגורל הרשות שראשיה ועובדיה מסוכסכים ביניהם, עד כדי כך שהם אפילו לא מסוגלים להיאבק יחד למען הגוף שהם עובדים בו.

"השר מזלזל בשידור הציבורי"

השבוע היה אפשר לשמוע את התסכול, העצב והכאב מפיהם של ותיקי העובדים ברשות השידור. מבחינתם הספינה טובעת, והעמיתים בערוצים אחרים וגם הציבור, שהשידור הציבורי אמור להיות אינטרס שלו, לא חשים לעזרתם. אפילו שדרנים מאופקים כיעקב אחימאיר לא סכרו את פיהם. "לא ייתכן שאחרי שהוסכם על רפורמה, באים ומפרים הסכם כזה", אומר אחימאיר, "נציגים מוסמכים של הממשלה ניהלו שיחות עם הנהלת רשות השידור, ואז בא מישהו חדש ואומר 'זה לא מעניין אותי'. אז לך תעשה הסכמים עם ממשלת ישראל".

הרפורמה עולה למדינה כ700 מליון שקלים. האם לא לגיטימי שהשר הנכנס יבחן האם ההסכם משיג את מטרותיו לפני שהוא חותם ומעביר את הכסף?

"אז עכשיו השר ארדן יתחיל מהלך ובעוד שנה וחצי יחליף אותו שר אחר, מה שיכול לקרות במדינת ישראל, ויגיד 'לא נראה לי, אני מתחיל מחדש'. אי אפשר לנהל שום דבר בצורה הזאת".

ברשות השידור שורר כאוס. גורם אחד מנטרל את השני, ובעצם אי אפשר לקדם שום דבר.

"ממשלות ישראל תמיד נותנות לאחד השרים את התפקיד של ביצוע חוק רשות השידור. אז איפה הייתם? האם הזנחתם את תפקידכם כשראיתם מה נעשה בתוך הרשות? אולי הגיע הזמן שהשר הממונה על הנושא ייתן דין וחשבון?".

אחימאיר מוטרד מגורלו של השידור הציבורי בישראל. "השר בהתבטאויותיו מזלזל בשידור הציבורי ואומר שהוא לא רלוונטי, ואני וחבריי לא רלוונטיים. בעוד כמה ימים נקרין בערוץ שני פרקים על חייו של ש"י עגנון. האם אחד מהערוצים האחרים, 2 או 10, היה מקדיש כל כך הרבה זמן טלוויזיוני לנושא? 'האח הגדול' ו'המירוץ למיליון' הרבה יותר פופולריים. אני לא מזלזל בכך שהציבור צורך בידור באמצעות הטלוויזיה, אבל לצד זה, האם אין מקום לערוץ ציבורי שיעסוק בתרבות בכלל ובתרבות ישראל בפרט?" אחימאיר לא מתכחש: "הרשות זקוקה לרפורמה, לתיקון ולשינוי, אין לי ספק בדבר. אני נמצא בה שנים. אבל לא צריך לסגור אותה".

יו"ר מליאת רשות השידור, אמיר גילת, סירב להתראיין בנושא. ד"ר דבורה הנדלר, חברת המליאה, ניאותה להתראיין, אם כי היא זהירה בדבריה. היא אמנם הייתה בין אלה שהאמינו ברפורמה וחשבה שהיא תקדם את הרשות ותיטיב עמה. היא גם קיוותה שהעובדה שחלק מהעובדים ייצאו לפנסיה או פרישה מוקדמת תשביח את השידורים. עכשיו היא מקווה בכל זאת שהמהלכים החדשים יבשרו טוב. "אני מברכת את השר על כך שהוא משקיע זמן ומחשבה בקידום רשות השידור". הנדלר מבקשת להדגיש שיש חשיבות רבה בשידור הציבורי, וגם היא מביאה כדוגמה, איך לא, את 'האח הגדול', שמשודרת בערוץ המסחרי. לצד שידורים שכאלה, היא אומרת, חייב להיות שידור ציבורי איכותי שהאינטרס שלו איננו רייטינג.

הנדלר מספרת שהמצב שנוצר ברשות השידור בעקבות החלטת השר הוא לא פחות מכאוטי, בוודאי בכל הנוגע לקבלת החלטות. "ערב חתימת החוזה עם תוכנית הסאטירה 'לאטמה', לאחר שעברה בהצלחה בחינה של ועדות שונות, הוחלט שלא להעלות אותה. הסיבה הייתה שלא יעלו עכשיו לשידור את הז'אנר שנקרא סאטירה, בטענה שאין לכך ערך תרבותי ארוך טווח". לדעת הנדלר, התוכנית הייתה עשויה דווקא לגוון את התכנים שעולים על המסך. היא מספרת שדווקא לאחרונה הרשות מאוד מתאמצת לעשות דברים טובים עם 70 מיליון השקלים שהיא צריכה להשקיע, על פי חוק, בהפקות מקור. ועדת התוכן של הרשות הלכה לכיוון של הפקת תכנים איכותיים שיוסיפו צבע ועניין למסך, היא מספרת, ומוסיפה: "לאחרונה אף היו שידורים שעקפו את ערוץ 10 במדרג". היא, כאמור, מקווה שהמהלכים של השר, יהיו אשר יהיו, ישמרו על קיומו של השידור הציבורי בישראל.

"לחתימת ועדי העובדים אין ערך"

רבים מאשימים את השר גלעד ארדן בניסיון להטביע את חותמו באמצעות מהלך כה דרסטי. פרופ' אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, לא סובר כך. הוא מכיר את ארדן מאז היו השניים חברים במליאת רשות השידור, וחושב שהשר "פועל מתוך היכרות עם הרשות ומתוך ידיעה שיש בעיות קשות. אני מניח שהוא למד את הרפורמה ובחן שאלות שעולות ממנה, כמו האם היא תבטיח את שיקום הרשות. לפני שהוא חותם על מסמך שעלותו מאות מיליוני שקלים למשלם המיסים והאגרה, הוא רוצה להבטיח שהרפורמה תלך לכיוון הנכון, וראוי שכך הוא יעשה".

אז עוד ועדה? נראה שכל שר שמתיישב בכיסא הזה מקים אחת.

"נכון שאם ירצו לסגור את משרד התקשורת יצטרכו לפנות בניין שלם של ניירת מהוועדות הקודמות", אומר פולק בחיוך, אבל מדגיש שמסקנותיהן של הוועדות לא מפרנסות רק ארכיונאים ועכברים. "כשחוקק חוק רשות השידור בשנה שעברה, חלק מההמלצות של הוועדות והדו"חות השונים נלקחו בחשבון והוכנסו פנימה".

בניגוד לדוברים הקודמים, פולק חושב שהצעד שנקט ארדן הוא הכרחי. "אני רחוק מלהיות בטוח שלחתימת ועדי העובדים על ניירת יש חשיבות כלשהי. משמעות החתימה על ההסכם היא הזרמת מאות מיליוני שקלים לטובת העובדים. היום הוועד חותם ומחר הוא יגיד משהו אחר". חוסר האמון של פולק בוועדי העובדים של רשות השידור נובע מגרירת רגליים של שנים בכל הנוגע לרפורמה, ובמאבק שלהם על כל שינוי במצב הקיים. "לפי הרפורמה, למשל, ועדי העובדים היו צריכים להתאחד ואת כולם היה צריך לייצג ועד אחד. אז למה שלא יתאחדו קודם ואז יתקיים ההסכם? ומדוע הם קוראים לפיטורי ההנהלה שאמורה לעמוד בראשם? לא שמעתי את העיתונאים שמתבטאים היום נגד ארדן מוחים כשהטכנאים ברשות התעקשו שיהיו שלושה טכנאים בצוות, כי הם לא היו מוכנים לוותר על השעות הנוספות".

האם אתה חושב שאכן הפתרון הוא סגירת הרשות ופתיחתה מחדש?

"יש לי המון ביקורת על רשת ב' מבחינת התכנים שלה, אבל היא מתפקדת ואפשר לעשות סדר ברדיו. הבעיות הגדולות נמצאות בטלוויזיה ושם צריך לסגור ולפתוח מחדש". פולק מודע היטב לקושי בפתיחה מחדש של מוסד אחרי סגירתו, בפרט אם הדבר קשור בכספי ציבור ובתקציבי ממשלה, ולכן גם הוא מבהיר ש"שידור ציבורי זה משהו שהמדינה צריכה".

המשימה שהטיל השר על כתפיהם של החברים כבדה למדי, וכוללת בין השאר את בחינת התפקיד והייעוד של השידור הציבורי בישראל ויחסיו עם גופים משדרים אחרים, הציוד הדרוש להם, המבנה הארגוני, היקף התקציב ואפילו אמצעי פיקוח ודרכים לשיפור גביית האגרה. הוועדה קיימה כבר את ישיבותיה הראשונות. בוועדה יושבים נציג אגף התקציבים במשרד האוצר ונציג החשב הכללי, נציגי משרד המשפטים וגם ג'לאל ספדי, נציג המגזר הערבי ואיש משרד החינוך. את הוועדה מאיישים כמובן גם אנשי תקשורת כמו ג'קי לוי, צביקה גולדברג לשעבר עורך 'מבט', יאיר אלוני שהיה בין השאר סמנכ"ל רשות השידור וגם ממלא מקום המנכ"ל ועוד.

חבר הוועדה אשר משמש סדין אדום בעיניו של פולק הוא יו"ר הוועדה, רם לנדס. "למען הגילוי הנאות, אומר שהאגודה שלנו עתרה לבג"ץ נגד המדינה על כך שנתנה לחברה של לנדס לנהל ולשדר את החדשות המקומיות במשך שנתיים בלי מכרז. המדינה מעבירה לו סדר גודל של 2526 מיליון שקלים לשם כך. הוא מפיק חדשות מקומיות וזה כמו שידור ציבורי לכל דבר. כלומר יש לו צד שמתחרה ברשות השידור, ואדם כזה לא יכול לעמוד בראשות ועדה שתחליט מה יעלה בגורל הרשות". אישה אחרת שפולק חושב שאין לה מקום בוועדה הזאת היא דפנה גלוק, אחת מנציגות משרד המשפטים, שנתבקשה בעבר הלא רחוק להתערב בסכסוך בין יו"ר הרשות לבין היועצת המשפטית שלה. היו"ר דרש לפטר את היועצת, אבל גלוק הכריעה דווקא לטובתה ונגד היו"ר. "גם לה יש צד בעניין", טוען פולק.

"חטוטרת של הסכמים וחובות"

מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי התבטאויותיו של השר ורואה באילו עניינים נדרשת הוועדה לדון, יכול להבין היטב שאופציה של סגירת הרשות ופתיחתה מחדש בהחלט איננה מופרכת. גורמים בסביבת השר מדברים על "חטוטרת של הסכמים וחובות וחוסר גמישות ניהולית", שמביאים למסקנה הבלתי נמנעת הזאת. לדבריהם, הסיכוי שהוועדה תצביע על צעידה מחודשת במתווה הרפורמה שואף לאפס.

עם זאת, הגורמים מתעקשים על כך שהשידור הציבורי חשוב מאוד בעיני השר ומבטיחים שהשאיפה היא שהמסך לא יוחשך ולו ליום אחד. "אני לא יודע איך עושים את זה, אבל דברים דומים כבר נעשו ברפורמות בחו"ל. הוועדה תחליט והשר יוביל את זה. סגירת השידור הציבורי איננה אופציה".

לגבי הטענה על ניגודי עניינים בקרב חברי הוועדה אומרים במשרד התקשורת כי "אינטרסנטים שרוצים לפגוע ברפורמה תמיד יוכלו להפוך את הידע המקצועי של כל אחד מהיושבים בוועדה לניגוד עניינים". הם מבהירים שמינוי היושבים בוועדה עבר את בחינת היועץ המשפטי של משרד התקשורת ומשרד המשפטים "בהרחבה וביסודיות". הגורם הוסיף ותהה "מה האלטרנטיבה? לקחת אנשים לא רלוונטיים בלי ניסיון וידע?".

השאלה האחרונה והמטרידה בכל הפרשה היא נושא אי קיום ההסכמים של נציגי הממשלה עם עובדי הרשות. אחימאיר וחבריו זועקים על כך, אולם הגורם מסביר שההסכם כלל לא נחתם. למען האמת, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, הוא זה שהכשיר את הדרך לארדן וללפיד שלא לחתום על ההסכם. בחוות הדעת ששלח להם הוא כתב שמבחינה משפטית טהורה ההסכם עוד לא נכנס לתוקף. הוא הוסיף וכתב שמכיוון שמדובר בכספי ציבור רבים שלא ברור אם ישרתו את האינטרס הציבורי של שידור ציבורי חזק, אפשר להימנע מקיומו לתקופה מוגבלת. "צריך לשאול את העובדים למה הם גררו רגליים במשך שנה, ורק כשהבינו שרוחות אחרות מנשבות הם הגיעו לחתום. בכל מקרה, ההסכם איננו מחייב עדיין. שלא יעשו דיסאינפורמציות לעובדות".