כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט חובב משלים קצרים וקליטים.
אחד המשלים החביבים עליו מספר על הציונות הדתית שעד עכשיו נסעה בספסל האחורי של הנהגת המדינה, ומעתה יושבת לה ליד ההגה. מכל מקום, כל מי שמשקיף מבעד לחלונות בניין משרד המשפטים מגלה כי לא זו בלבד שהבית היהודי תקוע עדיין עמוק בספסל האחורי, אלא שיש מי שדואג להציק לו עם צ'פחות קטנות מהבגאז'.
אחת כזו שעומדת לנחות עליו ממש בקרוב היא מינויו הצפוי של עו"ד שי ניצן ללא פחות מפרקליט המדינה. אחרי מינויו של ניצן אלון לאלוף פיקוד המרכז, ולאחר שרק שחיתות מינית מנעה מניצב ניסו שחם להפוך למפכ"ל, המינוי של ניצן עשוי אולי להבהיר לבנט שלא באמת סופרים אותו.
יש מי שטענו שאת הקמפיין להכתרתו של ניצן כפרקליט המדינה הבא החלו במשרד המשפטים כבר לפני יותר משנה. ניצן היה אז סוג של מובטל בשירות המדינה. הקדנציה שלו כמשנה לעניינים מיוחדים הגיעה אז לקִצהּ. ניסיונו להתמנות לתפקידים בכירים אחרים בפרקליטות לא עלה יפה, והסכם עתיק בין מי שהייתה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ובין נציבות שירות המדינה לא אפשר לאנשים מתוך הפרקליטות להתמודד על תפקידי משפטנים בשירות המדינה מחוץ לפרקליטות. הקריירה הציבורית של ניצן הגיעה למבוי סתום.
במשרד המשפטים עמלו לחפש מוצא. בינתיים הוצמד ניצן למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלס, וביחד הם הופיעו לפגישות רגישות אצל שרים וחברי כנסת בממשלת הימין של נתניהו. הפגישות עסקו באכיפת החוק על יהודי יו"ש - החוק הפלילי (בעיקר ניצן) וחוקי קניין, תכנון ובנייה (בעיקר בלס). אפשר בהחלט היה לראות בהצמדתו של ניצן לבלס טכניקת שיווק למתחילים. ליד בלס ניצן אמנם לא נשמע כמו נער גבעות, אבל בהחלט כמו עסקן אחראי ושקול של מועצת יש"ע. בלס, בעזרת ידידים טובים בלשכה המשפטית של המינהל האזרחי, הקדיש את השנים האחרונות להחרבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הוא האדריכל הגדול של הרס בתים ושכונות והפקעת שטחים חקלאיים מידי יהודים ביו"ש בשנים האחרונות. המניעים שלו הם אידיאולוגיים והוא עושה זאת בששון. כמו טליה ששון, שקדמה לניצן בתפקיד הממונה על התפקידים המיוחדים בפרקליטות.
ניצן לעומתם לא מונע מאידיאולוגיה שמאלנית. הוא פקיד מדינה מסור, גם במובן הרע של המילה. הוא היה כוכב עולה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, בן טיפוחיהן של פרקליטות המדינה לשעבר ארבל ובייניש, שם התמחה בעיקר בתיקים ביטחוניים. באותם ימים בעיקר ארגוני שמאל יצאו נגדו. ב2004 פרשה טליה ששון ממשרד המשפטים היישר אל זרועותיהם הפתוחות של ארגוני השמאל, וניצן מונה תחתיה.
חילופי המשמרות נראו אז במשרד המשפטים כעניין הגון. המחלקה לתפקידים מיוחדים הלכה והתמקדה אז בטיפול בעבריינות אידיאולוגית מימין, וניצן הענייני היה נראה כבחירה מוצלחת אחרי ששון העוינת. ששון הורישה לניצן בין השאר את הצוות לאכיפה מוגברת של החוק על יהודים ביש"ע - פורום לאכיפה פוליטית שהקים ראש הממשלה יצחק רבין כדי לדכא את ההתנגדות להסכמי אוסלו. לשווא ניסו ממשלות הימין מספר פעמים לפרק את הפורום. הכרוניקה היא של גילוי וכיסוי. במשרד המשפטים מכחישים את קיומו של הצוות, מדי מספר שנים הוא שב ומתגלה ואז מבטיחים לפרק אותו וחוזר חלילה. בשנת 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כי הצוות פורק. מאז לא מדובר רק בפורום לא מוסרי, אלא במידה רבה בפורום לא חוקי. ניצן הפעיל אותו והמשיך במדיניות של דיכוי פוליטי ואפליה נגד הימין בהגשת הליכים פליליים במשך כמעט תשע שנים. לא ברשעות חלילה, אבל ביעילות מרשימה.
מי שרדף את הימין, במסגרת תפקידו כמובן, עומד כעת להתמנות לתפקיד הבכיר ביותר בפרקליטות המדינה, אבל עדיין אפשר להמשיך ולדמיין שאנחנו ליד ההגה. טקטיקה מוצלחת במיוחד להימנעות מההשפלה הצפויה הדגים בשבוע שעבר ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, יועז הנדל. כמו המלך שפוגש הנסיך הקטן, אשר מקפיד לצוות על דברים שיקרו בין כך ובין כך, גם הנדל כתב ב'ידיעות אחרונות' מאמר המצדד במינויו של ניצן לפרקליט המדינה. על פי הנדל ניצן לא רדף אנשים כמותו אלא קומץ פורעי חוק, נערי גבעות. הנדל מביא לזכותו של ניצן גם את עברו במחלקת הבג"צים, שם הוא כאמור הגן על הליכים משפטיים דרקוניים נגד ערבים. אלא שהאמת היא שניצן הביא את ניסיונו ממחלקת הבג"צים אל המחלקה לעניינים מיוחדים. הוא לקח את הפרקטיקות שהיו ייחודיות לטיפול באוכלוסייה ערבית עוינת ביו"ש, ויישם אותן ביעילות על תושבי יו"ש היהודים ועל פעילי ימין בכלל.
כבר כתבתי כאן בעבר על תקרית מביכה שהייתה לי עם מי שהיה בעבר מחליפו של ניצן בתפקיד, עו"ד אלי אברבנאל. שוחחתי איתו בטלפון ובסיום השיחה בירכתי אותו על תפקידו החדש. אברבנאל העיר לי אז כי התפקיד אינו חדש והוא מכהן כמשנה לעניינים מיוחדים כבר קרוב לשנה. נחמת שוטים הייתה לי כאשר עיתונאי אחר שמסקר את תחום המשפט סיפר לי שגם הוא בירך בטעות את אברבנאל חודשים רבים לאחר כניסתו לתפקיד. המסקנה הייתה כמובן שאחרי קדנציה סוערת של שי ניצן, אברבנאל הצליח לצלוח שנה בתפקיד הרגיש מבלי למשוך אש, וזו נדמתה בעינינו לכן כימים אחדים.
אברבנאל, צריך להדגיש, גם הוא אינו פרקליט בעל צביון פוליטי, ואת הקדנציה הרגועה והקצרה שלו בתפקיד (הוא מונה זה לא מכבר לתפקיד משנה לעניינים פליליים של פרקליט המדינה) אי אפשר לזקוף לאהדה מיוחדת אל מפעל ההתיישבות ביו"ש. הסבר משכנע להבדל בין אברבנאל לניצן סיפק לי פרקליט שלישי. אברבנאל, כך אמר, הוא פליליסט שצמח במחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז ירושלים. מה שעומד לנגד עיניו הם ראיות וסיכויי הרשעה. גם הוא התעסק עם נערי הגבעות או עם אנשי 'תג מחיר', אבל בדרך המשפטית המקובלת. הכלי הפלילי רודף את העבריין עצמו, לא את האוכלוסייה שהוא חי בתוכה. ניצן לעומת זאת צמח במחלקת הבג"צים, באגף שתפקידו להגן בפני בג"ץ על צעדיה של ממשלה שמנהלת אוכלוסייה כבושה ועוינת. צווים מיוחדים, העלמת עין מפגיעה בזכויות משפטיות, הפעלת שירות הביטחון באכיפה שהיא פלילית בעיקרה, הרתעה וענישה קולקטיבית - הם הדוקטרינה שממנה צמח. הוא הביא אותה איתו למחלקה לעניינים מיוחדים, והוא יביא אותה איתו גם אל ראשות פרקליטות המדינה.
ניצן אינו שמאלני. הוא ביטחוניסט, ומבחינתו אנחנו ערבים. יועז הנדל הוא בעיניו הוא לכל היותר ערבי טוב.
גידוף לגיטימי
עוד לא התאוששנו מההתלבטות המשפטית בשאלה האם 'אם תרצו' היא תנועה פשיסטית, וכבר ניאלץ לתת דעתנו על שאלה משפטית לא פחות: האם חגי אפרתי הוא מגעיל.
אפרתי הוא עורך דין במקצועו ופובליציסט לעת מצוא מטעם תנועת השמאל הווירטואלית 'ציונות דתית ריאלית'. הוא תבע מאה אלף שקלים פיצוי מפובליציסטית אחרת, הגברת חנה אייזמן, משתתפת קבועה במדורי מכתבים למערכת המוכרת מאוד לחובבי הז'אנר. היא הגיבה לסטטוס שהופיע בדף הפייסבוק של הסטיריקן גיל סלוביק, שבכלל כתב על מאמר של אפרתי אחר. אייזמן הביעה את חוסר נחת הרוח שלה מהמאמר והוסיפה, ללא כל צורך נראה לעין, כי "יש לי אלרגיה לשם אפרתי, בגלל איזה צד"רניק (ציונות דתית ריאלית) מגעיל, בשם חגי".
אפרתי, נפש עדינה שכמותו, מיהר לבית המשפט. את השופטת רונית פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום בתל אביב שעשעה במיוחד טענתו של אפרתי כי אי קבלת התביעה שלו נגד אייזמן תהיה בבחינת סתימת פיות של מי שמבקש להביע ביקורת ציבורית. "בה במידה ניתן לטעון", כתבה השופטת, "כי קבלת תביעתו משמעה סתימת פיות של מי שלא מסכימים עם דעותיו ועמדותיו". היא קיבלה את טענותיה של אייזמן כי הדברים צריכים להיות מובנים כהסתייגות לא מנומסת במיוחד ממאמרים שפרסם אפרתי, ובהם ביטויים קשים נגד מתנחלים וערבים. להוותו של אפרתי הוא יצא מבית המשפט עם פסק המורה לו לשלם לאייזמן חמשת אלפים שקלים הוצאות משפט. לשמחתנו בית המשפט לא נדרש הפעם לטענת "אמת דיברתי".
למה לעבוד?
האייטם הבא עלול לפגוע ברגשותיהם של מי שעובדים קשה למחייתם ובכל זאת מתקשים לכלכל את עצמם בכבוד. עיון בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מגלה את הכרוניקה המדהימה הבאה. עובד בכיר של המועצה הדתית בעיר השתכר היטב. דירוג השכר שנקבע לו הוא כשל רב שכונה בעל תואר שלישי. הוא לא היה מעולם רב שכונה ולא בעל תואר שלישי, אבל לא התלונן. בשנת 1999 הוא פוטר מעבודתו. רק כעבור שלוש שנים, בשנת 2002, הוא פנה לבית הדין לעבודה וטען כי הפיטורין נעשו שלא בסמכות. לאחר שנתיים של דיונים קבע בית הדין כי הצדק איתו והורה להחזיר אותו לתפקידו הקודם. בהליך בוררות שהתקיים חויבה המועצה הדתית לשלם לו שכר על חלק ניכר מהתקופה שבה הוא לא עבד בה. מאז במשך כארבע שנים הוא ישב במועצה הדתית, קיבל שכר ולא עשה כלום. הוא סירב לקבל תפקידים פרט לתפקיד שממנו פוטר, ולא פנה אל בית הדין כדי לנסות ולאכוף את החזרתו לתפקיד הקודם.
בשנת 2008 ניסתה המועצה הדתית לפטר אותו. השימועים לפיטורין נמשכו כמעט שנתיים, אך אז מלאו לו שישים והמועצה ביקשה להוציא אותו לגמלאות. האיש חזר אל בית הדין לעבודה וזה העניק לו צו זמני המורה על המשך העסקתו. השבוע במזל טוב אישר בית הדין להוציא את האיש לגמלאות.