שיעורים בספר אורות. ארץ ישראל, המלחמה, ישראל ותחייתו. שיעורים מפי הרב זלמן ברוך מלמד. עריכה: הרב נתנאל איל. בית אל, 'מאבני המקום', תשע"ג. 491 עמ' (997519202)
הרב זלמן מלמד שליט"א, מייסדה של הישיבה הגבוהה בבית אל והעומד בראשה, הוא מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה זצ"ל. כהמשך להנהגת רבו דאג להעביר לתלמידיו בשיעוריו באמונה לא רק את תוכנם של דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אלא גם את רוחם.
ספר 'אורות' הוא הספר הבסיסי והמרכזי הנושא את רעיונותיו של הרב קוק, והלומד בו מקבל מבט אמוני רחב על דרכם של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל בדור התחייה שאנו חיים בו. שיעוריו של הרב מלמד, שכבר גידלו דורות של תלמידי חכמים למדנים ומאמינים, היו עד עתה דברים שבעל פה, וסוף סוף זכינו לשיעורי הרב מלמד על חלק נכבד מספר 'אורות' כתורה שבכתב.
העורך נעזר בצוות רבנים ותלמידים כדי להעביר את הדברים אל הקורא בנאמנות תוכנית וסגנונית לדרך אמירתם, והתוצאה משובחת. הספר נפתח בפרקים על דמותו של מרן הרב ומסתיים במפתח מפורט, והוא מהווה גם פתח לכניסה לעולם המחשבה של מרן הרב קוק זצ"ל בספריו האחרים.
כינור נשמתי: המוסיקה בהגות היהודית. דב שוורץ. רמת גן, בר אילן, תשע"ג. 397 עמ' (531857503)
המוזיקה אינה חלק מהותי מחיי רוב בני האדם, אלא משהו נלווה, אמצעי לגיוון החיים - חיי החול וגם חיי הקודש. במקביל, המוזיקה נחשבת לאמנות המופשטת ביותר, המשפיעה ביותר על נפשו של האדם, בדרך כלל לטובה – אך לעיתים גם לשלילה. אף התורה נקראה שירה, ויש לכינוי זה משמעויות רבות ומגוונות, ושירת הלוויים בבית המקדש הייתה לפי המסורת המקור הקדום לכל המוזיקה המודרנית.
פרופ' שוורץ, מחבר פורה בעיקר בתחומי מחשבת ישראל, מנתח בספר 'כינור נשמתי' את מעמדה של המוזיקה ותפקידה כפי שהדברים מתוארים בהגות היהודית לדורותיה. הוא פותח בעבר הרחוק באִזכורים של שירה ושל כלי נגינה בתנ"ך ובכתבי חז"ל, ממשיך בהוגים ובמשוררים של תקופת הראשונים (ימי הביניים) ושל ראשית העת החדשה, מלקט את ההתבטאויות ביחס למוזיקה המצויות בכתבי חכמי חוכמת הנסתר, ומגיע עד להתעוררות שחלה במוזיקה היהודית בדורות האחרונים, בעיקר עם התרחבות והתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל, ובאופן מיוחד אצל יוצרים והוגים הקשורים לציונות הדתית.
בין השאר הוא מנתח את גישותיהם ואמונותיהם של מוזיקאים חשובים החיים עמנו היום, בהם הפרופסורים אנדרי היידו ודניאל שליט ואחרים, וחותם את הספר בחשיפה אישית, מאוד לא מצויה, על קשריו ההדוקים למוזיקה לסוגיה מאז ילדותו וגדילתו כבן יחיד להורים שורדי שואה, עבוֹר דרך לימודיו התורניים ותפקידיו האקדמיים השונים ועד לחינוכם המוזיקלי של ילדיו. הוא מתוודה ש"ספר זה נולד מתוך הערכה עמוקה ואף אהבה למוסיקה ולדבּריה, ואולי גם מתוך ניצני התפייסות עצמית על בחירתי בדרך חיים שאיננה מוסיקלית".
כדרכו המוקפדת של פרופ' שוורץ הספר מסתיים בנספחים חשובים ובמפתחות מפורטים.