קלמן ליבסקינד ב'מעריב' יצא מעודד מנוכחותם המשותפת של חניכי השומר הצעיר ובני עקיבא בעצרת הזיכרון ליצחק רבין ז"ל, אבל לא נתן את דעתו על כמה סימנים מעודדים פחות.
כך למשל, נאומה של יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' באזכרה שערכה הכנסת ליצחק רבין הותיר אכזבה עמוקה.
יחימוביץ' זכתה אצלנו למחמאות על ניסיונה להסיט את מפלגת העבודה ממעמדה הנצחי כאלמנת אוסלו. לכן הניסיון הנוכחי שלה להפיח חיים בכמה עלילות שפלות שכיכבו לאחר רצח רבין היה צורם במיוחד ואותת על נסיגה.
הוזכרה התמונה של רבין במדי אס אס. אני מניח שכולם יודעים מי הפרובוקטור שהיה אחראי לתמונה הזאת, גם אם מי שהפעיל אותו, ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, שוב אינו מסתפק בתפקיד שומר הסף וחוזר להטיף מוסר לציונות הדתית ולרבניה.
יחימוביץ' הזכירה כסמל להסתה גם את ארון המתים שנישא באחת ההפגנות נגד אוסלו, כאשר היא יודעת היטב שהכתובת על הארון הייתה "פה קבורה הציונות" ולא חלילה איום ברצח. בבחירות האחרונות דאגה יחימוביץ' לשבץ ברשימת העבודה שני כוכבים מהמחאה החברתית - סתיו שפיר ואיציק שמולי. כאשר ההפגנות שנהנו מרוח גבית תקשורתית היו בשיאן, ראינו שם כרזות שבישרו שגורל נתניהו יהיה כגורלו של מובארק. בתקופה ההיא, כשעדיין פִנטזו על 'אביב ערבי', הוצגו בהפגנות במצרים בובות של הראיס המצרי עם חבל תלייה כרוך על צווארו. ואם מישהו לא הבין את הרמז, מפגין בעל חוש היסטורי הביא לשדרות רוטשילד גם גליוטינה, על מנת לספק המחשה ברורה יותר למה שההמון מתעתד לעשות לנתניהו. לא זכור לי גינוי קל שבקלים מצדה של יחימוביץ' להסתה הזו.
יחימוביץ' מִחזרה גם את הטיעון המופרך שאילו רבין היה נותר בחיים הסכמי אוסלו היו מגיעים לידי מימוש. נניח בצד לרגע את מעמדו הרופף של רבין בדעת הקהל בעקבות הפיגועים וקורבנות השלום שהם גבו. בפנינו עדותה של הבת דליה רבין שיצחק רבין עצמו שקל לעצור את ההסכם כאשר נוכח במעשי הכחש של ערפאת. אהוד יערי בגיליון 'סופשבוע' האחרון של 'מעריב' מספק תימוכין לגירסה הזאת. רצח רבין לא קטע את אוסלו, אלא סיפק לו מכשיר החייאה בדמותה של "מורשת רבין". במקום לקרוס תחת העובדות, אוסלו הוצג כצוואתו של רבין וכדרך להתנקם במחנה היריב ("השלום ייקום דמו"). יחימוביץ' אכן נכנסה לנעליו של רבין בקטע מנאומה שבו לגלגה על נתניהו ודומיו אשר יודעים רק לזרוע פחד. אם רק ניתן לשמש לעלות ולבוקר להאיר הכול יסתדר.
מה מריץ את שלי, או ליתר דיוק - מה ממריץ אותה? המניע המיידי הוא כמובן הבחירות הפנימיות על תפקיד יו"ר העבודה. בבחירות פנים מפלגתיות מגיעים לקלפי בדרך כלל יותר מצביעים בעלי מוטיבציה אידיאולוגית, ולכן כאשר מדובר במפלגת שמאל - הצו האלקטורלי הוא "אם השמאל ואשמאילה". לאחר הבחירות האחרונות יחימוביץ' ספגה אש, בין השאר מכיוון המתחרה בוז'י הרצוג, משום שזנחה את הנושא המדיני לטובת הדגל החברתי. היא אינה רוצה לחשוף את עצמה שוב לביקורת בנושא הזה.
זאת ועוד: מתוך תקווה שהקואליציה במצב בעייתי ואנו עשויים להגיע לבחירות חדשות, יחימוביץ' מבקשת למצב את מפלגת העבודה בראש החץ של השמאל. המועמד המוביל בהתגוששות הפנים-גושית בשמאל נהנה מאהדה תקשורתית ושואב אליו את המתלבטים מבין בוחרי השמאל. בהתאם לכך, הטקטיקה היא ראשית כול להשיג מנהיגות בגוש השמאל, ורק לאחר שמנהיגות זו הובטחה מותר לפזול בזהירות למרכז.
בשתי מערכות הבחירות האחרונות מפלגת העבודה הייתה רחוקה מלהיות יקירת השמאל. בבחירות 2009 ציפי לבני נתפסה כמחסום בפני נתניהו, וכך קדימה כייסה גם את מרצ וגם את העבודה מבוחריהן. בבחירות האחרונות השמאל היה מפולג, אבל נוכח המומנטום שצברה יש עתיד בסוף המרוץ, רבים מאנשי השמאל קפצו על העגלה הדוהרת של יאיר לפיד. היום מסתמנת מרצ כמתחרה העיקרית לעבודה במגרש של השמאל, ובסקר האחרון של קמיל פוקס היא מכפילה את כוחה ל12 מנדטים. מרצ נבנית מהקריסה הזמנית של יש עתיד בסקרים, בעוד הבית היהודי מחזיר לעצמו את המנדטים שאיבד ללפיד בסוף המרוץ. אם יחימוביץ' חוששת ממרצ, אנו צפויים להמשך שבירתה שמאלה, וחבל שכך.
וגם ליצמן זכור לטוב
חבר הכנסת יעקב ליצמן ראוי לשבח על הצעת החוק שיזם לחיזוק מעמדה של ירושלים בשעה קריטית. הצעת החוק שתדרוש הסכמת 80 ח"כים כדי לפתוח במשא ומתן על חלוקת ירושלים הייתה חשובה כדי להזים גל של ספקולציות שהחל בנאום בר-אילן השני, כאשר נתניהו לא כלל בנאום את דבקותו בירושלים המאוחדת. בן בירנבאום, בטור שכתב בשבועון הליברלי THE NEW REPUBLIC, רווה נחת מהעובדה הזו וסבר שכתוצאה מכך השתפרו באופן דרמטי הסיכויים להסכם ישראלי-פלשתיני. הניתוח הזה אומץ בחדווה יתרה בכתבי עת נוספים. הם צירפו למשוואה גם את דבריו של צחי הנגבי, מקורבו של נתניהו, בכנס שדולת ג'יי סטריט, שגם מהם נדף ריח של ויתורים בנושא ירושלים. דבריו של אורי אריאל לפיהם הבוס נתניהו עוצר את הבנייה בירושלים בעוד שניר ברקת שותק השלימו תמונה מדאיגה.
ח"כ ליצמן רחוק מלהיות ראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, ותפקודו בתקופת הגירוש היה בעייתי בלשון המעטה. לכן סביר שהעלה את הצעת החוק מתוך ידיעה שהיא תיצור בקיעים בתוך הקואליציה של נתניהו, ואפילו תחשוף בקיעים פנימיים במפלגות המרכיבות אותה. בין השאר הצעת החוק משחקת על החשדנות בליכוד לגבי יעדיו של נתניהו במשא ומתן, אבל גם יאיר לפיד יוצא נפגע. מצד אחד הוא מספר השכם והערב כמה שהוא דוחף למשא ומתן. מאידך, כדי להרוויח את התואר מפלגת מרכז הוא אינו מוכן לוויתורים בירושלים, ולכן לא היה יכול להצטרף לערר שהגישה לבני על החלטת ועדת השרים לחקיקה לתמוך בחוק.