נפתח עם טיפה רקע. כבר שנה וקצת שהקיר של בית הכנסת שלנו בסניף ריק. מה זאת אומרת ריק? פשוט קיר תכלת. היה ציור של שער מסביב לארון הקודש, אבל מעבר לזה – פשוט ריק. רק תכלת בעיניים. השנה ניתנה לנו, חבריא ב' של הסניף, היד החופשית לצייר ולהוסיף ציורים חדשים לקיר, שיעטרו את התפילות שאנו נושאים בבית כנסת שלנו.
אז ישבנו ותכננו מה אנחנו רוצים לצייר. ברור לנו שאנחנו רוצים לצייר משהו שקשור לקדושה, אז חיפשנו ציורים יפים של בית המקדש. בסוף – גם מצאנו. ממש על חוברת ההדרכה של בני עקיבא היה ציור שמשך את עינינו, מין תיאור של בית המקדש בשמיים כשמדרגות עשויות טלית מובילות אליו מלמטה.
סקיצה
כשציירתי את הסקיצה היה לי ברור שאנחנו זקוקים למשהו דומה לציור על החוברת, אך עם זאת מעט שונה, מעט ייחודי יותר.
לאחר מכן החלטנו, שאנו לא מחכים לשבועיים האחרונים של חודש ארגון ואנו מתחילים ישר בשבוע הראשון לצייר את הקיר. בהתחלה היה קשה כי היינו צריכים להתחיל מגבוה, לצייר קודם את בית המקדש ולאחר מכן את שאר הציור. לקחנו כמה ספסלים וסולמות והגענו למעלה. ככה התחלנו לצייר את הציור על הקיר.
הקווים הראשונים על הקיר
ציירתי הכל עם עפרון ולאחר מכן עברתי עם גואש על הכל. בשלב הזה חניכים כבר הגיעו ותמהו מה הדבר שאנחנו מציירים על הקיר. חילקנו את הציור לצבעים. האמת שכמעט גמרנו את כל צבעי התכלת והכחול בסניף. בעזרתם האדירה של חבר אדיר שלי, ישראל קורזוך (איתי בשבט להב"ה) שבמשך כל החודש היה שם בשבילי ופשוט עזר בטירוף, תותח על, ובעזרת איילון לנגפלד (שבט איתן) הצלחתי כל פעם מחדש לא לצאת מדעתי כשהעניינים הסתבכו יותר מדי. אפשר להגיד שהקיר הצליח לשרוד בעיקר בזכותם.
מתקדמים
כשהגיע השבוע השני, לאט לאט התמונה התבהרה יותר ויותר, התחלנו לצייר את העננים, את הטלית ואת הקווים הנוספים. יותר ויותר מדריכים וגרעינרים, וכמובן חניכים, השתתפו במלאכת הציור והצביעה והקיר הלך והתייפה יותר ויותר עם כל משיכת מכחול ועם כל קו שהתווסף. שבט נאמן הגיע ועזר המון, ולאט לאט התמונה התבהרה.
צובעים
הוספנו את ההרים הכחולים מתחת לטלית, ועם כל שכבה של הר הציור נראה יותר ויותר ריאליסטי. הגענו לשבוע השלישי. ולמרות שהיינו צריכים לנעול מדי פעם את הבית כנסת כדי שלא יעשו שם מלחמות צבע, ברוך ה' כמעט הסתיימה לה המלאכה. סיימנו חצי מהקיר, את הצד השמאלי. הקיר יצא מעולה, בדיוק כמו שדמיינו שהוא ייצא.
צד שמאל גמור!
רצינו להוסיף לו את הכיתוב "קדושה אני מבקש" מימין לבית המקדש המצוייר. אך חשבנו שיהיה צפוף מדיי. ולכן, החלטנו להעביר אותו לצד ימין של הקיר. הסיפור המעניין של צד ימין של הקיר היה מאוד מיוחד. כיוון שכבר פעם אחת ציירנו שם משהו במשך השבוע השני, אבל החלטנו למחוק.
צד ימין. הציור שנגנז
בפעם הראשונה עלה רעיון לצייר שם שקיעה עם עננים, ולהוסיף את הכיתוב "מה רבו מעשיך ה'". אבל בסופו של דבר, כשהסתכלנו בסוף על הקיר הוא היה נראה יותר כמו קיר של חדר שבט ולא כמו קיר של בית כנסת. וזה לא הספיק לנו. אז... מחקנו אותו. היינו צריכים לעבור על השקיעה ועל העננים בערך ארבע פעמים עם שכבות של תכלת. ישראל עזר לי נורא להכין את הצבע המדוייק מסיד וצבעי תכלת. וכך מחקנו את הקיר. לאט לאט ועם המון אהבה.
הרים כחולים מימין ומשמאל
לאחר מכן, הגיע הרעיון להעביר את הכיתוב "קדושה אני מבקש" מצד שמאל לצד ימין. ולאחר מכן התבהר לנו לבד מה צריך להיות מצוייר שם. לפני שכתבנו את הכיתוב המשכנו את ההרים הכחולים מצד שמאל. בית הכנסת נראה פתאום יותר מלא. יותר מקום שכיף ונוח להתפלל בו.
הקיר גמור! יאללה, להתפלל
ולסיום, אחרי תהליך ארוך של חודש, אפשר להגיד שהצלחנו במשימתנו, והקיר נראה יותר מואר ויותר יפה, ומקום הרבה יותר מאיר עיניים וצבעוני מאשר לפני כן. הכחול והתכלת נותנים תחושה של רוגע ושל שלווה, וביחד עם התפילות והבקשות שלנו, תורמים לאווירה של בית הכנסת ומשרים בו קדושה.