הרבנית ברכה קפאח
הרבנית ברכה קפאחמתוך הסרטון

בירושלים הלכה לעולמה לפנות בוקר הרבנית ברכה קאפח ז"ל.

על דמותה הייחודית של מי שהפכה לסמל של חסד בקנה מידה עצום שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם נכדתה עינת קאפח המגדירה את סבתה כבר בפתח הדברים כ"אישה ללא הפסקה".

עינת מספרת על הסבתא שלצד מעשי החסד המפורסמים שלה הייתה סקרנית ומתעניינת מאוד, מטיילת ומבקרת במקומות רבים בארץ ובעולם, מקשיבה באהבה לסיפורי הנכדים והמשפחה. "היא עקפה שנות דור והשיגה את כל מה שניתן היה לה להשיג בכוחה המוטיבציה שהייתה בה. הכול סיקרן אותה".

לדבריה של עינת הסבתה המנוחה הייתה גם ה"פלפליות התימנית", כלשונה, אך עם זאת היא גם "לא הייתה האישה התימנית הקלאסית שיושבת בבית והבעל הוא שבחוץ. סבא גדל בתורה ובספרים והיא גדלה עם אנשים ומקומות. לא ניתן היה למנוע את זה ממנה. הייתה בה מאז ומעולם נשמה סקרנית וחיונית. העולם עניין אותה והיא תמיד אמרה הלוואי שהקב"ה יתן לי את הכוח להמשיך ולעשות את מה שאני אוהבת".

על הקשר המיוחד בין הסבתא לנכדים ולנינים מספרת עינת כי מדובר בקשר הדוק, "גדלנו בחצר, גדלנו איתה ועם המעשים שלה, עם הנזקקים שהגיעו אליה. הבית היה מאוד פעיל תמיד. זה לא היה קשר רגיל עם סבתא אלא קשר שכלל עזרה משותפת לארגן מעשי חסד, להעביר מזון לסייע בארגון אירוע ועוד. תמיד מעבר ל'מה נשמע'. גדלנו עם אישה עם אנרגיה אינסופית היא הייתה מאוד מעורבת ומחוברת לנכדים ולנינים. היא זכתה לראות בן של נין בשנה האחרונה, דבר שמאוד שימח אותה".

"היא הייתה אמנם מטר חמישים אבל ניתן לומר שהיא הייתה אישה גדולה. בכל שבוע חילקו כאן אוכל, עד השבוע האחרון. היא התעדכנה גם ממיטת חוליה וידעה לומר כששמעה שמעבירים מזון למשפחה מסוימת שגם יכניסו לסל מאתיים שקל כי צריך. הנכדים היו מאוד מעורבים ועדיין מעורבים גם במפעל הקמחא דפסחא שלה. היה לה מחסן בגדים שעבר לטיפולה של אחותה לאחר שלא היו לה הכוחות להמשיך. היא הכירה אנשים ודלתות שצריך לפתוח ובמובן הזה יהיה קשה להמשיך את המפעל הזה", אומרת עינת שאינה בטוחה שניתן יהיה להמשיך את מוסד החסד הענק שהובילה סבתה. "ימים יגידו אבל אי אפשר לחשוב שהדברים ייעלמו כי יש הרבה חסד שעוד צריך לעשות בעולם".

עינת קאפח ביימה סרט על סבתה ובהזדמנות זו חוותה שעות רבות של ראיונות בהם התגלתה דמותה הייחודית, הסיפורים מימי ילדותה בתימן והיכולת לעבור מבכי לצחוק בהינף של שנייה, כלשונה של עינת.

על ימיה האחרונים מספרת עינת כי "גם ממיטת חוליה ביום שישי האחרון כשהייתה מאוד חלשה היא בירכה אותנו וביקשה שהנינים יבואו לתת לה נשיקות. הנפש ניצחה את הגוף עד הדקה האחרונה".

לדברים אלה מוסיפה עינת גם אזכור לדמותו של סבה הגדול, הרב יוסף קאפח שגם כאן התגלתה גדולתו. "גדולתו של סבא היא שהוא אפשר את זה. להיות בבית שבו כל הזמן הדלת פתוחה ואנשים נכנסים ויוצאים ועושים במטבח כבתוך שלהם ומארגנים אירועים. זו גם הגדולה שלו לאפשר את הדבר. זה היה האופי שלה כבר מאז שהייתה ילדה קטנה ולא ניתן היה לעצור זאת. שניהם מימשו את החיים שלהם בפוטנציאל המקסימאלי שלהם".