סיפוח בקעת הירדן: הכרחי או התגרות?

התשובות ל"שאלת השבוע" של העיתון "בשבע": האם היוזמה לסיפוח בקעת הירדן היא אינטרס ישראלי ראשון במעלה או התגרות מיותרת?

, ב' בשבט תשע"ד

בקעת הירדן
בקעת הירדן
צילום: פלאש 90

זכות בסיסית ומוסרית / דויד אלחייני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן

החלת הריבונות הישראלית בבקעת הירדן אינה רק אינטרס ביטחוני לאומי ישראלי אלא גם נכונה מוסרית.

בראשית ההתיישבות בבקעה עודדה מפלגת העבודה על בסיס תוכנית אלון הקמה של יישובים בבקעת הירדן, כדי לקבוע עמדה אסטרטגית שנתנו לה ביטוי לא מעט מאנשי המפלגה. ועל כך כתב יצחק טבנקין: "הניצחון הצבאי הסיר מעלינו את סכנת ההתקפה הצבאית שנערכה להשמידנו. אינני מסכים עם הדעה הרווחת כי גורל הישגי הניצחון הצבאי ייקבע במערכה הפוליטית-מדינית המתנהלת באו"ם. גורל הישגי הניצחון הצבאי ייקבע במאבק הפוליטי-התיישבותי. הוא שיקבע את גורל גבולות המדינה ואת עתיד השטחים הנתונים בידינו".

במציאות הפוליטית של היום טבנקין היה מקבל נזיפה משרת המשפטים ציפי לבני ברוח "אתה מכשול לשלום וחסר אחריות". מרתק עד כמה השתנתה הפוליטיקה הישראלית - מי שתומך בבקעת הירדן בריבונות ישראלית מיד מדביקים לו תווית של ימני קיצוני.

הטלטלה והתמורות במזרח התיכון מחזקות את הצורך החיוני של מדינת ישראל בחיץ אסטרטגי ביטחוני בגבולה המזרחי. אין כאן התגרות, משום שעצם השאלה מערערת את הקביעה כי ישראל היא זו שצריכה לקבוע מה הצרכים הביטחוניים שלה. במי אנחנו מתגרים, באמריקאים? האם אין לנו זכות לקבוע את הצרכים שלנו? האם אין לנו זכות על הארץ? אז במי אנחנו בעצם מתגרים?

הגיע הזמן למלא את החוב ההיסטורי ואת ההתחייבות של ממשלות ישראל לתושבי הבקעה. הם התיישבו בחבל ארץ זה שהיה למדבר והופרח בעמל ויזע רב. חבל זה יישאר לעד בידי ישראל, כך הובטח לנו. הגיע הזמן לומר לידידינו האמריקאים: אנחנו מעריכים מאוד את הנכונות שלכם לגשר ולהגיע להבנות עם הפלשתינים. אנא, כידידים כבדו גם אתם את העמידה שלנו על זכותנו להגן על עצמנו ולהתנות כל הסכם עתידי עם הפלשתינים בריבונות ישראלית בבקעת הירדן.

מהלך סרק / שאול אריאלי, מראשי 'יוזמת ג'נבה', חבר במועצה לשלום וביטחון, אל"מ במיל'

ביסודה של כל תשובה נדרשה בחינה של המהלך לאור המטרה. לכאורה, היינו יכולים להניח שאם מטרתה של יוזמה זו היא להביא להכשלת משא ומתן, משום שהשרים שהצביעו בעדה מאמינים כי ארץ ישראל כולה שייכת רק לעם היהודי או סבורים שמדינה פלשתינית לצדה של ישראל היא איום על קיומנו, הרי שלתפיסתם ואמונתם מהלך זה הוא צעד נדרש. ומן העבר השני, התומכים ברעיון שתי המדינות לשני העמים יראו בו בחזקת התגרות מיותרת בארה"ב ובעולם.

לפיכך אין לראות במהלך זה אלא חלק מתפיסה אידאולוגית-אמונית או אחרת - והערכת המהלך חייבת שתתבסס על התשובה לשאלה הרחבה יותר: איזו חלופה טובה יותר (או גרועה פחות) לעתידה של מדינת ישראל? אך גם בנקודה זו לא נוכל להכריע, כי הגדרת הציונות, מערכת הערכים וסדר העדיפות של המחנות שונים מאוד.

לכן אתייחס למהלך כאל תמונה מסרט ואצביע על הדברים הבאים:

ראשית, שרי הליכוד-ביתנו חשפו בפני העולם את חולשתו של נתניהו. הוא ראש ממשלה שאינו מייצג את דעת מפלגתו, מפלגת השלטון, ואינו יכול לכפות עליה את דעתו. עם מנהיגים חלשים שאינם מסוגלים לספק את הסחורה אין לקחת סיכונים ואין לעשות "צעדים אמיצים" נדרשים.

שנית, השרים התומכים הפגינו חוסר אמון בסמכותו ובדעתו המקצועית של צה"ל. הרי הערכת אמ"ן היא שהסבירות לאיום של פלישה ממזרח הוא אפסי בטווח הנראה לעין ומעבר לו, ויחסי הכוחות בין ישראל לעולם הערבי מעולם לא היו טובים יותר. משום כך גם נתניהו נמנע מדרישה לפריסת אוגדות, אלא הסתפק בכוחות בט"ש למניעת הברחות וחדירות טרור.

שלישית, השרים הפגינו את בורותם המשפטית וההיסטורית ביחס למשאים ומתנים. הרי החלת החוק הישראלי שלא תוכר על ידי אף אחד בקהילה הבינלאומית היא חסרת משמעות מדינית. בדומה למזרח ירושלים העומדת למשא ומתן הנוכחי, למרות חוק ירושלים וסיפוחה לישראל, כך גם בקעת הירדן תעמוד לדיון במשא ומתן. כל מהלך חד צדדי, כמו מכשול ההפרדה, אינו משמש כנקודת התייחסות במשא ומתן הנוכחי.

רביעית, השרים הפגינו עיוורון מדיני לגבי התגבשות הלחצים והחרמות כלפי ישראל. צעד מסוג זה יכשיר את הקרקע אף להכרה אמריקאית ואירופאית מלאה במדינה הפלשתינית, בנוסף ל‑138 שעשו זאת בשנה שעברה, וישחרר את הרסן מהסנקציות האירופיות. לישראל הנאבקת לסדר עדיפות חברתי וכלכלי אחר תהיה זו מכה כואבת.

לבסוף, האמת במערומיה. אף לא אחד מאמין כי החוק הזה יעבור. אך למרות הנזק שהוא יכול לגרום, חלק מהשרים עדיין יעדיפו לשפר את סיכוייהם בפריימריז הבאים, שם מרכז המפלגה או המנהיג קובע את הרשימה.

הגנה מהאיומים ממזרח / ח"כ מוטי יוגב, הבית היהודי, חבר בוועדת החוץ והביטחון, אל"מ במיל'

בקעת הירדן היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל המערבית. ככזו, ומתוקף הזכות של עם ישראל על כל ארץ ישראל וחובתנו לרשת אותה ולשבת בה, היוזמה לסיפוח הבקעה היא בגדר מצווה ושלב בהחלת ריבונותנו על כל חלקי ארץ ישראל.

במשך השנים נוצרה הסכמה ביחס לחשיבותה וחיוניות הישארותה של בקעת הירדן בריבונות ישראלית בכל הסדר עתידי. זו עובדה שאת ראשוני היישובים בבקעה, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, הקימה תנועת העבודה וההתיישבות העובדת, מנימוקי ההתיישבות בארץ ישראל והביטחון, גם מהיות הבקעה אזור דליל יחסית באוכלוסייה פלשתינית.

סיפוח הבקעה הוא בוודאי אינטרס ביטחוני ישראלי, חיוני ומובהק. אין פה שום התגרות מיותרת, אלא חובה מוסרית לביטחוננו וליציבות המזרח התיכון כולו.

השנים האחרונות של 'האביב הערבי', רק הוכיחו את חוסר היציבות הגיאו-אסטרטגי שסביבנו. איש לא יוכל לערוב לכך שהמצב בעיראק יתייצב ושמדינה זו לא תהפוך למדינה שיעית בחסות איראן, או שארגון אל-קאעידה לא יתבסס בירדן. אופציה פלשתינית משני צדי הירדן, בצירוף הטרור האסלאמי העולמי, עלולה ליצור ציר פונדמנטליסטי מטהרן עד שערי תל אביב, שיגביר מאוד את האיום על ישראל ממזרח. שליטה ישראלית בבקעה, המהווה טריז אסטרטגי, תמנע איום זה.

האחיזה בבקעת הירדן היא גם לקח מכישלון ציר פילדלפי הצר, שלא יכול היה לשמש כרצועת הגנה והפרדה בין עזה למצרים בדרום רצועת עזה. להגנת ישראל ממזרח נדרש לאמץ פרוזדור רחב בשליטה ריבונית בכל מרחב בקעת הירדן. בלא יישובים בשטח הבקעה, לא יהיה צבא ולא ביטחון. שליטה ישראלית בבקעת הירדן היא גבול בר הגנה לישראל, וגם אינטרס של הממלכה הירדנית.

בעבר נוסחו תכניות שונות גם בידי ממשלות תנועת העבודה שמטרתן הייתה להשאיר את בקעת הירדן בשליטתנו כנכס אסטרטגי החיוני לביטחוננו. חיוני לחזק את אחיזתנו בבקעה, את הכבישים, את כלל התשתיות ואת היישובים. הדבר חיוני גם לחיזוקה של ירושלים כבירת ישראל וכצומת בלב מפת המדינה ולא כיישוב ספר בקצה המדינה.

עתיד בקעת הירדן מתחיל בתודעה הישראלית, באמונה בצדקת דרכנו ובחוסננו הלאומי לעמוד על כל אלה. על ישראל להחליט להחיל את ריבונותה על מרחב בקעת הירדן ולומר בקול צלול וברור: בקעת הירדן תישאר בריבונות ישראל לנצח נצחים.

תשובות הגולשים:

נמשיך להתגרות / אלי קלופמן, כרמי צור

סיפוח בקעת הירדן הוא התגרות בערבים שגרים בה. ההתנחלויות ביהודה ושומרון הן התגרות בערבים בכל יהודה ושומרון ובערביי ישראל. קיומה של מדינת ישראל היא התגרות במדינות הערביות שסביבה. להיות יהודי זה התגרות בשבעה מיליארד גויים בעולם. הגיע הזמן לומר בגאון: אנחנו בעד התגרות! מדינת ישראלית עצמאית.

ומה עם כל השאר? / אורי, בית רימון

סיפוח הבקעה על הנייר זה דבר מאוד נחמד, בתנאי שזה יהיה כחלק מסיפוח של כל יהודה ושומרון. עצם סיפוח הבקעה לבד אומר שאנחנו מקבלים כל החלטה או מוכנים להתפשר לגבי השאר.

הדיון הוא עקרוני: את ארץ ישראל לא מחזיקים מטעמי ביטחון לפטרולי לילה בעת הצורך. את הארץ מחזיקים ומיישבים ומחילים עליה חוק ישראלי כי זו ארצנו! ועד שלא נעמוד על כך מול כל אומות העולם ונציג בגאון את שייכותנו לארץ על פי התנ"ך, נמשיך לדוש ולעבוד על עצמנו שיש פה בעיה פלשתינית ויש בעיה של שטחים וביטחון וכו'.