כנס רבנים
כנס רבניםצילום: פלאש 90

נראה כי דיקן מכללת שערי משפט, פרופ' אביעד הכהן, מוביל מערכה מוצלחת לחיסול רשימות עלומות של רבנים שזוכים ליחס מועדף מגורמים ממשלתיים.

בעתירה שהגיש בשם 'נאמני תורה ועבודה' נטען כי הרבנות מעניקה הסמכה לרבנות עיר ללא מבחנים וללא קריטריונים לרבנים שהיא לא מוכנה לחשוף את שמם. הענקת תואר מחוץ למסלול הרגיל היא דבר מקובל גם בממסדים אחרים, כמו למשל בממסד האקדמי.

אבל שם העניין מעוגן בקריטריונים, או נתון לוועדה מקצועית המנמקת את החלטתה. גם שקיפות היא תנאי הכרחי למסלול עוקף מסלול שכזה. לולי אותה שקיפות, שר האוצר שלנו היה מחזיק היום בתואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן. לדיון שנערך בבג"ץ לפני שבועיים הגיעו נציגי הרבנות מלווים בפרקליט ממחלקת בג"צים כשהם נושאים דגל לבן.

הם התחייבו בפני השופטים כי הענקת ההסמכות לרבני עיר שלא באמצעות הבחינות המקובלות תופסק לאלתר, ותתחדש בעתיד רק כאשר ייקבע לעניין הליך מסודר וקריטריונים ברורים שיובאו לידיעת הציבור. הדיון המיותר עלה לרבנות בנזיפות נמרצות מהשופטים, ולמשלם המיסים בהוצאות משפט שנפסקו לטובת הארגון.

עתירה אחרת הגיש פרופ' הכהן בשם הקליניקות המשפטיות של מכללת שערי משפט. היא כוונה נגד רשימת רבנים אחרת, זו שנהנית מתנאים מפליגים בנמל התעופה בן גוריון.

פרשת הרב פינטו ותקרית בין עוזרו של הרב איפרגן מנתיבות ובין רשויות המכס חשפו לאחרונה את 'נוהל אדמו"ר' של רשות שדות התעופה. לרבנים הנכללים ברשימת הנוהל מאפשרים הגעה עם מכוניתם אל כבש המטוס, ובאותה הזדמנות גם הסדרה מהירה של פרוצדורות כמו בדיקת כבודה, מכס והחתמת דרכונים. העותרים לא הצליחו לקבל מהרשות את רשימת הרבנים המלאה (ולכן בשלב זה עדיין לא צירפו אותם כמשיבים לעתירה), אבל תחקירני העיתון דה מרקר טוענים לרשימה של כחמישים שמות, אחדים מהם נתבקשו לאחרונה לישיבה של מעלה.

רוב השמות ברשימה הם של אדמו"רים אשכנזים, מיעוטם של מקובלים ספרדים, וגם שניים-שלושה פוסקים ליטאים נכללים בה. לצד גדולי האדמו"רים נמצאים שם 1גם כאלה שמולכים על עשרות אחדות של משפחות חסידיות, פחות מצאן מרעיתו של רב יישוב ממוצע ביו"ש. רשויות המדינה רשאיות כמובן להקפיד על כבודם של תלמידי חכמים, אבל העותרים מבקשים גם כאן להציב קריטריונים ברורים שיאפשרו גם לאחרים ליהנות מאותו הכבוד, או לחילופין לבטל את הנוהל. גם אם העתירה תתקבל והנוהל יבוטל, אין זה אומר שאפשר יהיה לפגוש את האדמו"ר מקרטשניף ירושלים או את האדמו"ר מקרטשניף רחובות, או את האדמו"ר מקרטשניף קריית גת בתור למכונת השיקוף או בביקורת הדרכונים. חברה פרטית הפועלת בזיכיון של רשות שדות התעופה תשמח לספק את השירות תמורת כמה מאות שקלים אפילו לרכז הגרעין התורני בלוד.

דיין אחרי דיין

טחנות הצדק טוחנות לאט. הן טוחנות לאט במיוחד כשהן ממתינות זו לזו. מעט אחרי ההתנתקות נערך בבית הנשיא טקס הוקרה לחיילים מצטיינים. ביניהם היה גם חננאל דיין, חייל מצטיין מחיל השריון שחולל מהומה באירוע כאשר סירב ללחוץ את ידו של רמטכ"ל ההתנתקות דן חלוץ. תעודת ההצטיינות נשללה מדיין, הוא הודח מהחטיבה שבה שירת ויאיר לפיד, אז עוד פובליציסט ב'ידיעות אחרונות', כתב עליו טור מלא גידופים בעיתון סוף השבוע. את מיטב חרוזיו השקיע לפיד באותו הטור: "החייל המתפתל חננאל", "חננאל המשתולל", "חננאל המטרלל", "חננאל המחלחל", אך נתפס בבית משפט השלום בירושלים על שורה אחת. השופט עודד שחם קבע כי בעוד שהטור המתלהם חוסה תחת ההגנה של הבעת דעה, הרי דווקא השורה "שכינה דיברה דרכו" שכתב לפיד על דיין היא בבחינת לשון הרע, שכן היא מרמזת על חוסר שפיות. הוא פסק לדיין סכום פיצויים צנוע של 12 אלף שקלים.

על פסק הדין ערערו גם לפיד ו'ידיעות אחרונות' וגם דיין, והעניין הגיע לפתחו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה סובל. השנה הייתה אז 2009 ובפרוטוקול הדיון נכתב כי השופט יעיין בטענות הצדדים וישלח את פסק הדין בדואר. אלא שעד סוף 2013, ארבע שנים וחודש לאחר הדיון, פסק הדין לא הגיע. השתהות מרשימה אפילו במושגים של דואר ישראל.

לפיכך פנה דיין אל נציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, והגיש תלונה על השופט סובל. במענה לתלונה הדגיש השופט סובל כי אין הדבר נובע מעצלות, אלא דווקא מקפדנות משפטית שמונעת ממנו לתת החלטה בתיק. השופט סיפר כי מיד בתום הדיון החל להיערך לכתיבת פסק הדין, אך בדיוק אז, תחילת 2010, נודע לו כי הוגש ערעור על פסק דינו של השופט נועם סולברג (אז קולגה בבית המשפט המחוזי) בפרשת אילנה דיין וסרן ר'. לפיכך החליט השופט סובל להמתין ולראות איך ייפול דבר, והאם בית המשפט העליון יורה הלכות חדשות שלאורן יוכל לכתוב את פסק דינו.

צפייתו של השופט סובל לא הייתה לשווא, ואכן כעבור שנתיים בדיוק פסק בית המשפט העליון בעניין כשהוא משנה סדרי עולם בדיני לשון הרע. לסובל לא נותר אלא לגשת למקלדתו ולהתחיל בכתיבת ההחלטה. אך לא עבר חודש וסרן ר' ביקש מבית המשפט העליון דיון נוסף בהרכב מורחב. שוב נאלץ השופט להחזיר את ידו מהמקלדת ולהמתין. וטוב שכך, שהרי לא עברו אלא שישה או שבעה חודשים ונשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, קיבל את הבקשה והחליט לשוב ולדון בערעור.

מאז ועד היום, שנה וארבעה חודשים, ההרכב המורחב של בית המשפט העליון טרם נתן את החלטתו בעניין פסק הדין של אילנה דיין, והשופט סובל אינו יודע על פי אילו עקרונות להכריע בתיקו של חננאל דיין. "מבין אני את רצונו של כבוד השופט לעשות דין צדק ולהימנע מגרימת עוול למי מבעלי הדין", כתב הנציב גולדברג בהחלטתו לקבל את התלונה נגד השופט, "אולם מצד שני אין לאלץ אותם להמתין במשך זמן לא קצוב למתן פסק דין בעניינם".

עצורים עם זכויות

האם אתם זוכרים את החוברת שכתב והפיץ נועם פדרמן? גורמי אכיפת החוק ביהודה ושומרון לא יכולים לשכוח אותה. הם טוענים כי בטקסט בן חמשת אלפים מילים, לא יותר משתי כתבות מגזין בעיתוני סוף השבוע, הצליח פעיל הימין הקיצוני לסכל לא מעט חקירות של צעירים שנחשדו בעבירות על רקע אידיאולוגי. החוברת כוללת אוסף של עצות למי שמוצא את עצמו לראשונה במעצר, ומגוללת בתמציתיות כמה תרגילי חקירה בסיסיים שבהם משתמשים אנשי המשטרה והשב"כ.

ידע הוא כוח, ובחדרי החקירות השוטרים מעדיפים את נחקריהם חלשים וחסרי אונים. החוק מצדו מבקש להעניק לחשודים ידע בסיסי אודות מצבם המשפטי, כזה שיאפשר להם להתגונן אל מול חקירה לא הוגנת. ההיגיון הוא כי עבריינים מקצועיים מודעים היטב לזכויותיהם, ודווקא האזרח הישר בדרך כלל זקוק לידע בסיסי כאשר הוא מוצא את עצמו בסיטואציה קשה כזו. החוק מחייב לפיכך את קצין המשטרה שעוצר חשוד להודיע לו כי כל דבר שיאמר יכול לשמש כראיה נגדו, כי הוא אינו חייב למסור מידע שיפליל אותו וכי הוא רשאי לשמור על זכות השתיקה. כמו כן הוא אמור להסביר לו על זכותו לקבל ייצוג משפטי ולפגוש עורך דין לצורך התייעצות.

על פי נוהלי המשטרה, בפתיחת טופס חקירה סטנדרטי מודפסים בקצרה הזכויות שנמסרו לנחקר בעל פה, והוא אמור לחתום על כך שקרא והבין אותן. אלא שהצעת חוק של חברת הכנסת אורית סטרוק, שתעלה לוועדת השרים לענייני חקיקה בשבוע הבא, מבקשת הרבה יותר. על פי ההצעה, בין הזכויות שיימנו בעל פה באוזני אדם שנעצר, תוזכר גם זכותו לקבל חוברת המפרטת בכתב את מכלול הזכויות של הנחקר והעציר.

בכריכת החוברת יובאו בקצרה ובבהירות הזכויות הבסיסיות, כמו למשל זכות השתיקה. ובדפים הפנימיים תינתן לעציר מלוא האינפורמציה על מצבו החוקי. גם את החובות לא שכחו מנסחי החוק. "הרבה פעמים עצירים לא מודעים למשל לזכותה של המשטרה לחייב אותם לתת תביעות אצבעות", אומרת סטרוק, "והעציר נכנס למאבקים מיותרים עם השוטרים שעושים את תפקידם כחוק".

ההצעה של סטרוק מגובה במחקר שנעשה לבקשתה במרכז המחקר והמידע של הכנסת. שם נטען כי חוברת זכויות מפורטת נוהגת כיום ברוב ארצות המערב, כאשר מדינות האיחוד האירופי מחויבות להנפיק חוברות מפורטות במיוחד. באנגליה למשל, החוברת כוללת אפילו פרטים בדבר הזכות לשמור על קשר עם מקורבים, תנאים הנוגעים לתא המעצר והסטנדרטים המינימליים בענייני ביגוד.

החוברת הבריטית זמינה להורדה מרשת האינטרנט בלא פחות מחמישים ושלוש שפות - כולל סינית, אמהרית, פרסית, ערבית, שפת הינדו וטמילית. בעברית לא. ככל הנראה רמת הביקוש אינה מצדיקה את העניין.