אל תנסו לכוון את הקריירה של החיילים

בלוגר הבית של המדור הכלכלי נגד מוסד "העבודה המועדפת" שהופך הטבה לחיילים להטבה לבעלי עסקים.

אמיר וייטמן , ט"ז באדר תשע"ד

המחיר עולה. דלק
המחיר עולה. דלק
פלאש 90

שר הרווחה מאיר כהן ("יש עתיד") הודיע על ביטול ההכרה בעבודה בתחנות דלק כעבודה המזכה חיילים משוחררים במענק הקרוי "עבודה מועדפת".

הצעד הזה, מבורך בפני עצמו, מעלה שורה של שאלות בדבר השפעת המענקים על החיילים המשוחררים בפרט ועל המשק בכלל. מענק זה מהווה סוג של סובסידיה למעסיקים וראוי לבחון את נושא המענקים לחיילים משוחררים כחלק מנושא הסובסידיות לעסקים בכלל.

"אני מכבד את חברות הדלק," אמר השר כהן, "אך אין סיבה שמדינת ישראל תוסיף להן כסף".

אולם אם הסדר העבודה המועדפת מעביר כסף לחברות הדלק ללא סיבה מוצדקת, איזו הצדקה יש לאותה העברה כאשר היא לא נעשית לידי גורמים עסקיים נוספים, כמו התעשיינים, המלונאים, החקלאים או הקבלנים? מה פשר השוני בין תחנות הדלק לעסקים האחרים?

התשובה כמובן היא שאין שום הבדל. מענק החיילים המשוחררים הוא לא אחר מאשר סובסידיה נסתרת לעסקים המקושרים, שנהנים דרכו מכח עבודה זול ומסובסד. המענק הזה הוא ביטוי פסול ליחסי הון-שלטון.

למדנו לאחרונה שרק חברות מעטות יחסית נהנות ממרבית הטבות המס במשק ואף אחד לא ממש התפלא מכך שאותן חברות הינן מן הגדולות, המשפיעות ומקושרות במשק. גם פה, העסקים שנהנו עד כה מעבודה מסובסדת קיבלו את ההטבה הזאת, כמובן על חשבון משלם המיסים, בזכות קשריהם עם הממשל. מן הבחינה הזאת, מדובר בהעדפה פסולה ולא שוויונית של עסקים מסויימים של חשבון עסקים אחרים ורק מן הטעם הזה, ראוי להפסיקה.

בנוסף, מבחינת הניתוח הכלכלי, עסק אמור להתפרנס מזה שהוא נותן שרות ללקוחותיו. זאת הרי כל מהותו של עסק. ברגע שמתגמלים עסק על משהו אחר, היעילות נפגעת על ידי הקצאת משאבים מעוותת. כדי שהמשק יהיה תחרותי, התחרות צריכה להיות שוויונית וזה אומר שלא נכון להעניק הטבות לחברות מסויימות בלבד. דין אחד צריך לחול עבור כולם והוא דין התחרות החופשית ללא סובסידיות ועם מס שווה לכולם.

עבור החיילים, המענק הזה רע קודם כל משום שהוא מתמרץ אותם לעבוד בעבודה שאילולא אותו המענק, הם ככל הנראה לא היו בוחרים בה. כלומר, בפועל, מדובר בבזבוז זמן מבחינת פיתוח הקריירה שלהם, לאחר שלוש שנים יקרות של שרות צבאי שגם ככה גורם לצעירי ישראל להיכנס לשוק העבודה מאוחר יותר מאשר שאר הצעירים בעולם, עובדה הפוגעת ביכולת שלהם להתחרות במשק הגלובלי בצורה הוגנת. אין שום היגיון או הצדקה לכך שהצבא יכתיב בפועל את הכניסה של החיילים לעולם העסקים. גם מן הטעם הזה מוטב לבטל כליל את המענק הזה.

נאמר כבר מזמן ש"עדיף לממן את הנצרך ולא את המצרך". הרצון לתגמל את חיילי צה"ל, שמקבלים כיום שכר מחפיר על מאמציהם למען המולדת, הינו מבורך ומתבקש אך יש דרך לעשות זאת בצורה חיובית והיא לא דרך מענק מותנה, שיש לבטלו לאלתר, אלא דרך מענק שחרור שוויוני לכל חיילי צה”ל. גובה מענק כזה צריך להתחשב אך ורק בנתוני השרות הצבאי. עליו להיות מדורג על בסיס איכות השרות הצבאי של החייל ולא על בסיס בחירתו המקצועית לאחר הצבא.

הצבא לא צריך לכוון את הקריירה של החיילים לאחר שירותם הצבאי. זה אינו תפקידו ומומחיותו, קל וחומר כאשר זה נעשה על חשבון משלם המיסים.