הון-שלטון-חינמון

תומכי ההצעה נגד החינמונים: "ישראל היום" משרת את ראש הממשלה, ופוגע בעיתונות הכתובה. ח"כ אלקין: זה מזכיר פרקטיקות של משטרים אפלים

ישי פרידמן , כ"ה באדר ב תשע"ד

חינם ולכולם. "ישראל היום"
חינם ולכולם. "ישראל היום"
פלאש 90

הצעת החוק של ח"כ איתן כבל, "החוק להגנת העיתונות הכתובה", שאליה הצטרפו חמישה ח"כים נוספים מחמש סיעות שונות, היא קרב נוסף בין ענקי התקשורת בישראל, כוחות עסקיים ופוליטיקאים כמעט מכל סיעות הבית.

על הצעת החוק חתומים שישה חברי כנסת משש סיעות שונות. להצעה הודבק הכינוי "חוק ישראל היום", משום שלטענת המתנגדים לה, ההצעה נתפרה במדויק לעיתון אחד שקיים בשוק – עיתונו של שלדון אדלסון 'ישראל היום'.

מטרת ההצעה היא לחייב חינמונים שיוצאים בתפוצה רחבה מדי יום בתמורה סמלית. "לא יוציא לאור אדם, ולא יהיה אחראי להפצה של עיתון יומי בעל תפוצה רחבה בחינם, לתקופה העולה על שישה חודשים מיום תחילת הפצתו בחינם", נכתב בהצעה שהגישו חברי הכנסת איתן כבל (העבודה), רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו), איילת שקד (הבית היהודי), אלעזר שטרן (התנועה), אריאל אטיאס (ש"ס) ויואל רזבוזוב (יש עתיד).

במידה ותאושר ההצעה, כל מוציא לאור יחויב לציין בשער העיתון מחיר שיהיה לפחות כ‑70 אחוזים ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר. עורך או עיתונאי שיעבוד בעיתון שמפר חוק זה, נכתב בהצעה, יואשם בפלילים.

מוזס נגד 'ישראל היום'

יום למחרת פרסום ההצעה פתח עיתון 'ישראל היום' בהתקפה נגד ההצעה ויוזמיה, ואת עיקר החיצים מיקד העיתון ב'ידיעות אחרונות' ובעליו, אותו הם רואים כאחראי הבלעדי להגשת ההצעה. עורך העיתון, עמוס רגב, תקף אישית את מו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס. "כל ספינותיו טבעו בים", כתב רגב על מוזס, "אולמרט הועמד לדין (ולרוע מזלו של 'ידיעות' - גם הורשע בהפרת אמונים), הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי נמצא במרכזה של חקירה, וחבורת הלשעברים שהתרכזה על דפי עיתונו לא ממש השפיעה - אז מה נותר לו? למשוך בחוטים, סטייל 'בית הקלפים'. אז בין מסדרונות הכנסת לבין משרדו בבית 'ידיעות', התגייסה חבורה של ח"כים בהובלת איתן כבל, וניסחו חוק הזוי. חבל על מאות המילים שכתובות שם. אפשר היה לנסח אותו בקצרה: "להרוג את 'ישראל היום'". למה? כי זה מה שנוני מוזס רוצה".

גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי של 'ישראל היום', כתב בפייסבוק כי 'ידיעות אחרונות' דאגו וידאגו "לפנק" את מגישי ההצעה בפרסומים אוהדים. "בפעם הקודמת שהוגשה הצעת חוק לסגור את 'ישראל היום', מירי רגב שהגישה את ההצעה קיבלה ריאיון של שישה עמודים ב‑'7 ימים'. התייחסו אליה כאילו הייתה איש הרוח החשוב ביותר בגלקסיה מאז אריסטו. השאלה עכשיו היא מה הולך לקבל איתן כבל".

ההצעה קיבלה תמיכה ממפלגות רבות בכנסת. ראשי הסיעות התומכים בחוק הם יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, אשר נוהג לכנות את 'ישראל היום' בכינוי "פראבדה", נפתלי בנט וציפי לבני, מה שנותן להצעה רוב בוועדת השרים לענייני חקיקה. עם זאת, להצעה יש עוד דרך ארוכה עד שתעבור בקריאה שלישית, והיא צריכה לעבור את אישור הממשלה ומתנגד אחד משמעותי שיפעיל את כל כובד משקלו להפלתה: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

יו"ר הבית היהודי תומך בהצעת החוק, שעליה חתומה חברת סיעתו ח"כ איילת שקד. גורמים בתוך הבית היהודי אומרים ל'בשבע' כי נפתלי בנט עומד מאחורי החוק, ולמעשה שלח את שקד בשמו לחתום על ההצעה.

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לשוחח עם חברי כנסת מהבית היהודי על הצעת החוק, כולל עם יו"ר סיעת הבית היהודי איילת שקד החתומה על ההצעה, סירבו הללו להסביר מדוע לדעתם יש לתמוך או להתנגד ליוזמה הפרלמנטרית נגד 'ישראל היום'. "לא על כל נושא אנחנו צריכים להתראיין", הסבירו דוברי המפלגה וחברי הכנסת בבית היהודי.

גם השר אורי אורבך, שהתראיין לערוץ 2 והביע התנגדות להצעה, סירב להתראיין לכתבה. "עיתונות חינם זה לא דבר מגונה. גם הערוץ שבו אני מתראיין ניתן בחינם לצופים, וכל עיתון יבחר את המודל המסחרי שמתאים לו. אם ירצה לחלק חינם, שיחלק חינם", הסביר בריאיון. גם המטה החילוני בבית היהודי, גוף שעובד בתיאום עם יו"ר המפלגה, פרסם התנגדות לחוק.

"'בית משותף - המטה החילוני בבית היהודי' רוצה להביע את צערו על העלאת הרעיון ועל הניסיון לפגוע בחוקי השוק בצורה דורסנית", נכתב בהודעה, "שוק התקשורת הוא אכן שוק תחרותי, וזכותו של כל עיתון לפעול כראות עיניו על מנת למקם עצמו בצורה הטובה ביותר מול מתחריו. חובה עלינו כאזרחים להמשיך ולעודד תחרות בכל ענף כדי לדרוש את התוצרים הטובים ביותר מבעלי העסקים. אין לכפות איסורים והגבלות בצורת חקיקה, אם יש ביסודם פגיעה בשוק חופשי ובקניין פרטי". פעילי המטה החילוני סירבו להסביר ל'בשבע' את התנגדותם.

גורם בבית היהודי מסביר ל'בשבע' כי "זה אך ורק טבעי שחברי כנסת בבית היהודי יצטרפו להצעת החוק הזו. צריך לזכור ש'ישראל היום' מנהל מלחמה מול הבית היהודי. הסיקור מוטה באופן תמידי, בייחוד נגד נפתלי בנט ואיילת שקד. ואל נשכח כיצד התגייס החינמון בימי הבחירות להשחיר את פניה של מפלגת הציונות הדתית". גורם נוסף בבית היהודי סיפר כי 'ישראל היום' גנז בעבר ריאיון עם ח"כ איילת שקד בהיותה יו"ר תנועת 'ישראל שלי'. הסיבה לכך, נטען, היא כי "שרה נתניהו הטילה וטו על הכתבה". ח"כ שקד אישרה כי כך היו פני הדברים. ב'ישראל היום' סירבו להגיב.

"החוק הוא מדרון חלקלק"

עם זאת, בתוך הבית היהודי ישנם גם חברי כנסת שמתנגדים להצעת החוק, ולאו דווקא מסיבות אידיאולוגיות. "בוא נאמר שחברי כנסת שהם לא כוכבים נוצצים, יש להם את כל הסיבות להתנגד ליוזמה", סיפר גורם בבית היהודי, "'ידיעות אחרונות' נותן במה בעיקר לחברי כנסת מקורבים או כוכבים, אבל חברי כנסת מהשורה מתקשים לקבל שם התייחסות. בניגוד ל'ישראל היום' שמאפשר ביטוי ונראות גם לחברי כנסת שאינם כוכבי תקשורת".

סגן שר החוץ, ח"כ זאב אלקין, אינו מבין מדוע חברי כנסת מהימין מצטרפים ליוזמה של ח"כ כבל. לדבריו, יוזמות כאלו מזכירות לו שיטות אפלות ממשטרים אפלים. "אני יכול להבין את המאבק בשוק העיתונות, בעיקר בין 'ידיעות' ל'ישראל היום'. אפשר לאהוב או לא לאהוב עיתון כזה או אחר. אך הרעיון לחסל עיתונים בדרך של חקיקה שתפורה למידות של מי שאתה רוצה לתקוף מזכיר לי את המקום שממנו עליתי ארצה. שם היו פרקטיקות כאלו מטעם השלטון, שפעל לסגור כלי תקשורת".

אלקין סבור שהצעת החוק היא מדרון חלקלק. "הרעיון של לסגור עיתון גם אם יש לו אג'נדה, הוא מסוכן. אגב, ל'ידיעות' אין אג'נדה? ול'הארץ' אין אג'נדה? אנה אנו באים? לעיתונות החרדית למשל יש אג'נדה ברורה. מחר ירצה יאיר לפיד לסגור - הוא יחוקק חוק. אם השמאל יעלה לשלטון - הם יפעלו נגד 'מקור ראשון' ו'בשבע'. זה מדרון חלקלק והלך חשיבה מפא"ינקי, שלא מתאים לחשיבה הפוליטית-מדינית של מפלגות ימין".

בעולם התקשורת אפשר למצוא דעות לכאן ולכאן, מעיתונאים שמוחאים כפיים להצעה ועד אנשי תקשורת שטוענים כי מדובר בניסיון כמעט בריוני לסתום פיות.

בין התומכים בחוק אפשר למצוא את הפרשן הפוליטי של ערוץ 10, רביב דרוקר, אשר מברך על ההחלטה. ל'בשבע' הוא אומר כי 'ישראל היום' הוא עיתון תעמולתי, ולכן יש לפעול נגדו. "בדרך כלל חוקים על כלי תקשורת זה דבר לא נכון, אבל 'ישראל היום' חרג מההגדרה הזו. זהו כלי תעמולה לכל דבר ועניין", אומר דרוקר, "כלי תעמולה בהחלט ראוי לטיפול בו באמצעות חוקים, בייחוד כשהוא מרסק את שאר העיתונים במדינת ישראל. כנראה שהחוק הזה לא מטפל בדרך הנכונה ב'ישראל היום'. הוא תפור בתפרים גסים למידות של 'ישראל היום' ומחריג עיתונים אחרים. אני מניח שהיו צריכים למצוא דרך יותר חכמה להתמודד עם הכלי הזה, שהוא כלי תעמולה מרגע שנתניהו בשלטון. אבל הכיוון הוא בהחלט נכון".

לעומת דרוקר, יעקב אחימאיר, איש הערוץ הראשון שגם כותב בין השאר מאמרים ב'ישראל היום', סבור שמדובר בהצעת חוק בזויה, כלשונו. "אני מתפלא על חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק הזו", אומר אחימאיר ל'בשבע', "זו פשוט הצעת חוק בזויה".

"עליי לציין", מדגיש אחימאיר, "נהגתי לכתוב מדי פעם מאמרי דעה בעיתון 'ישראל היום', עד שחשתי שכתיבתי לא מצאה חן בעיני העורכים והפסקתי. אבל זה לא משנה את העובדה שלהצביע על חוק שאוסר לחלק עיתון בחינם - היש הצעת חוק אבסורדית כמו החוק הזה? אני יכול להבטיח לך שלאו דווקא טובת העיתונות וחופש העיתונות עומדת לנגד עיניהם".

מה לגבי הטענות שמדובר בעיתון שהפך להיות משרתו ושופרו של ראש הממשלה נתניהו, עיתון שבעזרת הון עתק משתלט על השוק ופוגע בעיתונים אחרים?

"אני לא מסכים לקו המערכתי של 'הארץ' למשל, ואף על פי כן אני מוכן להיאבק בכוחותיי הדלים למען המשך הופעתו של עיתון 'הארץ'. אותו דבר אם ייצא היום עיתון של המפלגה הקומוניסטית. ראוי שיהיה פלורליזם ככל הניתן, ועיתונים מכל הגוונים במדינת ישראל. מה ש'ישראל היום' ושלדון אדלסון יצרו הוא עיתון שתומך בראש הממשלה נתניהו. לעומת 'ישראל היום', רוב העיתונות הישראלית שונאת את ראש הממשלה. אני לא אומר יריבה לראש הממשלה, אני קובע שרובה של העיתונות הישראלית שונאת את ראש הממשלה נתניהו. לכן אני סבור, גם אם אינני מסכים עם עמדות העיתון, שיש מקום לעיתון עם אג'נדה כמו 'ישראל היום'.

"אגב", ממשיך אחימאיר, "אפילו עיתונים רציניים בארה"ב כמו הניו-יורק טיימס, שבעיניי הוא עיתון פשוט מעולה, תומכים בנשיא אובמה. הניו-יורק טיימס לא מסתיר את התמיכה בנשיא אובמה וזו זכותו. כשם שיש עיתון ששונא את ראש הממשלה, כך יכול להתקיים עיתון שאוהב את ראש הממשלה".

"החוק לא יעבור"

העיתונאי עוזי בנזימן, מייסד 'העין השביעית', מזכיר שזו לא הפעם הראשונה שיש ניסיון לחוקק חוק נגד 'ישראל היום'. בעבר היו עוד שתי הצעות חוק שניסו לשים רגליים לעיתונאים של שלדון אדלסון. אחת מהן, למשל, ניסתה להעביר חוק שרק אזרח ישראלי יכול להיות בעלים של עיתון. גם אז, טוען בנזימן, אפשר למצוא דרכים לעקוף את החוק, כך שלא ברור מה הועילו המחוקקים בהצעתם.

"כל תכלית קיומו של 'ישראל היום' היא לשרת את נתניהו", אומר בנזימן ל'בשבע', "אבל גם עיתונים אחרים משרתים אג'נדות של פוליטיקאים אחרים. 'ידיעות' לא תמכו באולמרט כאשר היה ראש ממשלה? ו'מעריב' בתקופת נוחי דנקנר סייע לו ולקבוצת טייקונים. ואני עוד לא מדבר על התקשורת החרדית והדתית-לאומית, שזו עיתונות עם אג'נדות מאוד ברורות. העיתונות מוטה אידיאולוגית, ולכן כל חוק שינסה לחסל עיתון באופן ממוקד הוא בהכרח ניסיון לסתימת פיות. המתחרים של 'ישראל היום' צריכים לפעול בדרכים אחרות של שכנוע, פרסום וחדירה ללבבות. לסתום פיות בחקיקה? בעיניי זה בזוי. מה גם, שגם אם ההצעה תעבור בקריאה שלישית, אפשר בקלות לעקוף את החוק. כשרצו לחוקק חוק נגד אדלסון בטענה שהוא לא יכול להחזיק עיתון משום שהוא אזרח ארצות הברית, ידעו שהוא יעביר את השליטה לאשתו ועל ידי כך יעקוף את החוק. גם כאן יש דרכים רבות לעקוף את החוק, ולכן יצטרכו לחוקק הרבה חוקים על מנת לפגוע ב'ישראל היום'. זה לא הגיוני".

פרופ' אלי פולק מהאגודה לזכות הציבור לדעת מצטרף לעמדות של אחימאיר ובנזימן. פולק יוצא נגד הטענה שמאשימה את 'ישראל היום' בסגירתו של 'מעריב' ובהחלשת כלי תקשורת אחרים. "אינני מקבל שעיתון כלשהו נסגר בגלל 'ישראל היום'. עיתונים נסגרים בגלל ניהול לקוי, תוכן ופרסום לא נכונים וטעויות במדיניות. גם את הטענה ש'ישראל היום' מכווצים את שוק הפרסום אני לא מקבל, כי היחידים שפוגעים בעוגת הפרסום אלו השידורים הממלכתיים, הערוץ הראשון וגל"צ. אלו טענות שלא מן העניין. כל העיתונות קשורה לפוליטיקאים ולכולם יש אג'נדות גלויות ונסתרות. אינני סבור שחוק נגד 'ישראל היום' ישנה את ההתנהלות התקשורתית של העיתונים. החוק הזה לא יעבור מקואליציה של סיבות, אבל הסיבה הטובה ביותר היא ההיגיון".